1, ש"ז, מ"ר גוּרִים, — הקטן של הכלב, הזאב, האריה, התן וכדומה, junger Löwe, Hund; petit de chiens, de lions; whelp: גּוּר אריה יהודה (בראש' מט ט). דן גּוּר אריה יזנק מן הבשן (דבר' לג כב). איה מעון אריות וכו' שם גּוּר אריה ואין מחריד (נחום ב יב). אמך לביָא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוּרֶיהָ (יחזק' יט ב). ותעל אחד מִגֻּרֶיהָ כפיר היה וילמד לטרף טרף (שם ג). — וגוּרֵי התנים: גם תנין חלצו שד היניקו גּוּרֵיהֶן (איכה ד ג). ראם לא נכנס עמו אבל גוריו נכנסו (מד"ר בראשית לא).