ה. גּוּר

* 1, פ"י, עת' יָגוּר, תָּגוּר, — זנה: בת לאב מטמנת שקד ודאגתה תפריע שנה, בנעוריה פן תגור ובעולה פן תשנא ב"ס גני' מב ט.



1 כך בארמית: די יגור ית איתתא ת"י ויקר' כ י.  וכך בסור'.  בערב' ג'אר جار נטה מן הדרך.

חיפוש במילון: