*1, גוזמא, מ"ר גֻּזְמוֹת, גּוּזְמָאוֹת, — העברה על המדה הראויה, הגדלת מדת הדברים יותר ממה שהם, Übertreibung; exagération; exaggeration: (מה שאומר) אפרוח וקליפתו (שיאכל הוא) גוזמא (ביצה ד.). תאכל היא ואמה גוזמא (שם). השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא (חול' צ:). אמר רבא (מה שנאמר במשנה תפוח היה באמצע המזבח פעמים שהיו עליו כשלש מאות כור) גוזמא (תמיד כט.). — °ומ"ר: אתם כלכם חזיתם גודל צרתי כי ראיתוני ולא הכרתוני ועשיתם כל הגוזמות ההם וישבתם ז' ימים לארץ ואין דובר (ר"מ אלשיך, איוב כז יב). חלילה לה (להתורה) מן הגוזמות והיא רחוקה מן השתופים ומן ההשאלות (רמ"ע מפאנו, אמר' טהור', חקור דין ב יג). גוזמות רבה בר בר חנה (פחד יצחק, ערך זה).