ב. גֶּזֶר

° 1, ש"ז, — א) מין ירק נאכל, שרשו יתדי, בשרו מתוק, אדֹם הגוָן, Möhre; carotte; carrot נהוג בלשון המדברים עברית בא"י.  — ב) גזר לבן, Pastinake; panais; parsnip: גזר הוא פשטנאגא בלעז מהותו ידוע (קאנון ב, לוח הסמים). גזאר חם ורטוב וקשה להתעכל ועוזר למשגל (מ' אלדבי, ש"א ה).



1 בארמית: גזר בין בחיותיהו ובין כדמבשלין (הל"ג הלד"ה, ברכות). גזר דמבשלין ליה גוים (שם). בערב' ג'זר (جزر). וסוברים שזו מלה מעורבה, ר"ל לקוחה מלשון זרה, והיא מלשון פרסית.

חיפוש במילון: