1, ש"נ, סמי' גֵּי, (מ"ר אינו נהוג מזה כי אם מן גַּיִא) — רֶוח צר בין שני הרים, Tal; vallée; valley: ויקבר אתו בגּי בארץ מואב מול בית פעור (דבר' לד ו). ויגשו (היהודים) ויבאו נגד העיר ויחנו מצפון לעי וְהַגַּי בינו ובין העי (יהוש' ח יא). ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם והגרתי לַגַּי אבניה ויסדיה אגלה (מיכה א ו). — וסמי': והראש אחד יפנה דרך הגבול הנשקף על גֵּי הצבעים המדברה (ש"א יג יח). כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאדני יי' צבאות בְּגֵי חזיון (ישע' כב ה).