*, פ"ע, עת' יִגְחַן, — נטה, שחה, neigen; s'incliner; to bend: קבע (ירמיהו) פניו לארץ וראה פרסות רגלים יונקים ועוללים שהיו מהלכים בשבי היה גוחן לארץ ומנשקן (פסיק' רבתי, ויהי בעת). אתה גרמת לבריות שיהיו מהלכי גחונים על מיתיהם (מד"ר בראש' כ). אמו (של תינוק) גוחנת עליו ומניקתו (שם ויקר' ד). היו גחונות וכו' אמה אחת גחונה על המזבח (ר"ח סוכה מה.). כדי שלא יעמוד ע"ג הכותל ויגחון ויציל ויראה בחלון (רגמ"ה ב"ב ג.).

— הִפע', °הִגְחִין, — כמו קל: ואמר הפיטן: בשפכי חין לפניך אגחין שאני אל ואל תפן לעצבי (סליח' יוה"כ, אלהי).