עָווֹן, ש"ז סמ' עֲוֹן, עֲווֹן, כנ' עֲוֹנִי, עֲוֹנֵנוּ, עֲוֹנְךָ, עֲוֹנֶךָ, עֲוֹנֶךְ, עֲוֹנֵךְ, עֲוֹנְכֶם, עֲוֹנוֹ, עֲוֹנָהּ, עֲוֹנָם, מ"ר עֲוֹנֵינוּ, עֲוֹנֶיךָ, עֲוֹנֵכִי, עֲוֹנֹת, עֲוֹנוֹת, כנ' עֲוֹנֹתַי, עֲוֹנֹתֵינוּ, עֲוֹנוֹתֵינוּ, עֲוֹנוֹתֶיךָ,־נֹתֶיךָ, עֲוֹנוֹתֵיכֶם,־נֹתֵיכֶם, עֲוֹנוֹתָיו, עֲוֹונוֹתָיו, עֲוֹנֹתָם,־נוֹ, עֲוֹנֹתֵיהֶם,־נוֹתֵיהֶם, — מעשה לא ישר, שלא לפי הצדק, לא לפי התורה והחֻקים, Sünde; Verbrechen; iniquité, crime; iniquity: ויאמר קין אל יי' גדול עֲוֹנִי מנשוא (בראש' ד יג). כי לא שלם עֲוֹן האמורי עד הנה (שם יה יו). פן תספה בַּעֲוֹן העיר (שם יט יה). והתודה עליו את כל עֲוֹנוֹת בני ישראל ואת כל פשעיהם וכו' ונשא השעיר עליו את כל עֲוֹנֹתָם אל ארץ גזרה (ויקר' יו כא־כב). כי מנחת קנאות היא מנחת זכרון מזכרת עָוֹן (במד' ה יה). הכרת תכרת הנפש ההוא עֲוֹנָה1 בה (שם יה לא). לא יקום עד אחד באיש לכל עָוֹן ולכל חטאת (דבר' יט יה). המעט לכם את עֲוֹן פעור אשר לא הטהרו ממנו עד היום הזה (יהוש' כב יז; גם שם כ). כי שפט אני את ביתו עד עולם בַּעֲוֹן אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בהם ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עֲוֹן בית עלי בזבח ומנחה (ש"א ג יג-יד; גם שם כ א; שם ח). ותפל (אביגיל) על רגליו ותאמר בי אני אדני הֶעָוֹן ותדבר נא אמתך באזניך (שם כה כד). עלי אדני המלך הֶעָוֹן ועל בית אבי (ש"ב יד ט). אל יחשב לי אדני עָוֹן ואל תזכר את אשר העוה עבדך ביום אשר יצא אדני המלך מירושלם (שם יט כ). ואהיה תמים לו ואשתמרה מֵעֲוֹנִי (שם כב כד). ועתה יי' העבר נא את עֲוֹן עבדך (שם כד י). באת אלי להזכיר את עֲוֹנִי ולהמית את בני (מ"א יז יח). הוי גוי חטא עם כבד עָוֹן זרע מרעים בנים משחיתים (ישע' א ד). הוי משכי הֶעָוֹן בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה (שם ה יח). הכינו לבניו מטבח בַּעֲוֹן אבתם (שם יד כא). דברו על לב ירושלם וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עֲוֹנָהּ כי לקחה מיד יי' כפלים בכל חטאתיה (שם מ ב; גם שם מג כד; שם נ א). והוא מחלל מפשעינו מדכא מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ (שם נג ה). וַעֲוֹנֹתָם הוא יסבל (שם יא; גם שם נט ג; שם סד ה). כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית נכתם עֲוֹנֵךְ לפני (ירמ' ב כב; גם שם ג יג; שם ה כה; שם יג כב; שם יו י; שם לא ל; שם לג ח). אם עֲוֹנֵינוּ ענו בנו יי' עשה למען שמך (שם יד ז). נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל תדמו בַּעֲוֹנָׁהּ (שם נא ו). הוא רשע בַּעֲוֹנוֹ ימות ודמו מידך אבקש (יחזק' ג יח; גם שם יו מט; שם כא כח; שם כד כג; שם כח יא; שם לב כז; שם לו לג; שם מג י). ואפרים יכשלו בַּעֲוֹנָם כשל גם יהודה עמם (הוש' ה ה). כל יגיעי לא ימצאו לי עָוֹן אשר חטא (שם יב ט; גם שם יג יב; שם יד ב). ישוב ירחמנו יכבש עֲוֹנֹתֵינוּ ותשליך במצלות ים כל חטאתם (מיכ' ז יט). ומשתי את עֲוֹן הארץ ההיא ביום אחד (זכר' ג ט). ורבים השיב מֵעָוֹן (מלא' ב ו). כשל בַּעֲוֹנִי כחי ועצמי עששו (שם לא יא). כי עֲוֹנֹתַי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני (שם לח ה). בתוכחות על עָוֹן יסרת איש (תהל' לט יב). השיגוני עֲוֹנֹתַי ולא יכלתי לראות (שם מ יג). למה אירא בימי רע עֲוֹן עקבי יסבני (שם מט ו). הרבה כבסני מֵעֲוֹנִי ומחטאתי טהרני (שם נא ד). הסתר פניך מחטאי וכל עֲוֹנֹתַי מחה (שם יא). תנה עָוֹן על עֲוֹנָם ואל יבאו בצדקתך (שם סט כח). שת עֲוֹנֹתֵינוּ לנגדך עלמנו למאור פניך (שם צ ח). הסלח לכל עֲוֹנֵכִי הרופא לכל תחלואיכי (שם קג ג). פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתו וימכו בַּעֲוֹנָם (שם קו מג). עֲווֹנוֹתָיו ילכדנו את הרשע (משלי ה כב). אם חטאתי ושמרתני וּמֵעֲוֹנִי לא תנקני (איוב י יד). ודע כי ישה לך אלה מֵעֲוֹנֶךָ (שם יא ו; גם שם יה ה; שם כב ה; שם לא לג). מחטאת נביאיה עֲוֹנוֹת כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים (איכ' ד יג). — עֲוֹן אבות: אנכי יי' אלהיך אל קנא פקד עֲוֹן אבת על בנים על שלשים ועל רבעים (שמות כ ה). והנשארים בכם ימקו בַּעֲוֹנָם בארצת איביכם ואף בַּעֲוֹנֹת אבתם אתם ימקו (ויקר' כו לט). עשה חסד לאלפים ומשלם עֲוֹן אבות אל חיק בניהם אחריהם (ירמ' לב יח). — עֲוֹן אשמה: והשיאו אותם עֲוֹן אשמה באכלם את קדשיהם (ויקר' כב יו). — עֲוֹן האשה: ותפקד עלי עֲוֹן האשה הזאת (ש"ב ג ח). — עֲוֹן בצע: בַּעֲוֹן בצעי קצפתי ואכהו הסתר ואקצף (ישע' כז יז). — עֲוֹנֹות חרב: גורו לכם מפני חרב כי חמה עֲוֹנֹות חרב למען תדעון (איוב יט כט). — עֲוֹנוֹת נעורים: כי תכתב עלי מררות ותורישני עֲוֹנֹות נעורי (שם יג כו). — עָוֹן פלילי: כי הוא זמה והוא עָוֹן פלילים (שם לא יא). גם הוא עָוֹן פלילי כי כחשתי לאל ממעל (שם כח). — ואמר המקונן: גדר ארחות שבילי וגלתה עדת חכלילי כנפקד עון פלילי יום ענו בי עונותי ובושתי מכל עלילותי (אלי עדתי, קינ' ספרד'). — מכשול עָוֹן: כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יי' נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי מכשול עֲוֹנָם היה (יחזק' ז יט). ועי' מכשול. — סר עָוֹן: ויגע על פי (השרף) ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עֲוֹנֶךָ וחטאתך תכפר (ישע' ו ז). — מצא עָוֹן: ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עֲוֹן עבדיך הננו עבדים לאדני (בראש' מד יו). ויאמרו (המצרעים) איש אל רעהו לא כן אנחנו עשים היום הזה יום בשרה הוא ואנחנו מחשים וחכינו עד אור הבקר ומצאנו עווֹן (מ"ב ז ט). — נשא עָוֹן: נצר חסד לאלפים נשא עָוֹן ופשע וחטאה (שמות לד ז). עי' נשא ג). — סלח עָוֹן: וסלחת לַעֲוֹנֵנוּ ולחטאתנו ונחלתנו (שם ט). ועי' סלח. — פקד עָוֹן: ותטמא הארץ ואפקד עֲוֹנָהּ עליה ותקא הארץ את ישביה (ויקר' יח כה). ועי' פקד. — ובמשמ' ענש הֶעָוֹן: וישבע לה שאול ויאמר חי יי' אם יקרך עָוֹן2 בדבר הזה (ש"א כח י). — ובתו"מ: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכל תורה שאין עמה מלאכה סוּפה בטלה וגוררת עון (רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא, אבו' ב ב). וכשמת דיקדקו חכמים על כל מעשיו ולא מצאו אלא עוון אותה העיז בלבד (ירוש' סוט' ט, גני' 221). בעון נדרים מתה אשה של אדם (רבי נתן, שבת לב:). בעון גזל הגובאי עולה והרעב הווה ובני אדם אוכלים בשר בניהם ובנותיהן (שם, ועוד שם, ושם לג.). גר שבא להתגייר בזמן הזה וכו' ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה (יבמ' מז.). לא נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומרצין זה לזה ויהא עון תלוי בראשו (ב"ב קלד.). אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון שלא יאמרו הר שבכם צפור נדדתו (סנה' קז.). — ובסהמ"א: אמ' רב פפא אם טועה התנא הזה ואין יודע במה יצאו בעוננו מאחר ארבעת אלפים שנה וכו' (תשו' הגא' הרכבי מה). ואין לחשוב עון על מי שהתנצל (ר"י א"ת, מבח' הפנינ' לרשב"ג 35). דע כי פשע קשה מעון (ראב"ע, שמות לד ז). — ואמר המשורר: העון נרצה ואדני בעמו רוצה ולנפש קצרה וקצה צרי תעלה ימצא (ר"י הלוי, ירושלים למוגיך). וישב במארב עון מריך הרב ועם נפשך התוכח ומעשיך אל תשכח (ראב"ע, אוכיחה בפי). היה שערי כמו טורי דיו מעון נער כתבים והן נמחו בשיבתי (יהודה אבן גיאת, מבין עפאים, שער השיר, 124) — עָוֹן השרשי, הנטיה לעָוֹן שירשו בני אדם מאדם הראשון: הפרק השלישי לבאר ענין ההגשמה אשר האמינוה והסיבה התכליתית שלה בעניין העוון השרשי אשר קראוה אורגינאל (פרופייט דוראן, ספ' כלמת הגוים, הצופה מארץ הגר ג 103). — *ומ"ר עֲוֹנוֹת: מעשה באחד שהיה יוצא ליהרג אמרו לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי וכו' (ירוש' סנה' ו ד). על העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו על כל עוונותיו (ברכ' ה.). שני אלפים ימות המשיח ובעוונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו (דבי אליהו, סנה' צז:). למה היה יוסף דומה לצלוחית שהיה עליה פקק ולא היה ריחה ניכר כך כל זמן שהיה בבית אביו לא היו מעשיו נכרין וכיון [שהורק] מכלי אל כלי והלך בגולה בעוונות מיד נכרו מעשיו (מדר' שה"ש א ג, גרינהוט). — ובסהמ"א: אם יש תפילין עם עונות בכף מאזנים בעון שפשע ולא הניח תפילין היא מכרעת ואם היה זהיר במצות תפילין כף של זכויות מכרעת (אוצר הגאונ' א, לוין 40). שלג הם עונותיו של אדם שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכשם שהשלג מיד נעשה ממנו מים והולכים לים כך עונותיו של אדם מיד כשיעשה תשובה ימסו למים שנאמר וכו' (אגדת עולם קטן, ביהמ"ד ילינק ה). — ואמר הפיטן: אבל עונות אבותינו החריבו נוה וחטאתינו האריכו קצו (אבל, מוסף יוה"כ). כי בעונותינו ובעונות אבותינו חסרנו כל אלה (שם). — אנו זקנים ומנהיגים וראשי קהל מדינה פלונית כך היה שבעוונותינו ובעון דורנו גברו היגונות ועצמו התלאות (ר"י ברצלוני, ספ' השטרות 137). ויש לדעת שהתשובה מפלת כלל העונות ואם יהיו לאדם זכיות ועונות שקול המאזנים נתחייב מדין השכל ומדין התורה (ר"א הקראי, ספ' ג"ע, ענין יוה"כ ד, סב:.). ואמרנו שהחכמים בחכמה שנו פעם חטא ועברה ופעם עון כי יש הבדל בין חטא לעון החטאים הם בדרכי החכמה שבכל דבר ממנה יש דרך לטוב ודרך לרע וכו' והעונות הם בדרכי הבינה שאין בדבר מהן דרך והפוכו אלא דרך אחד לבד (רנה"ו, פי' אבות, ב, כג.). — ומ"ר עֲוֹנִים: בכל עת יהיו בגדיך לבנים ותמיד תנקי מעונים (רמב"ע, טרם אענה, דוקס 93). ושער ראש בהתלבן ויזהיר אשר יתלבנו כתמי עונים (רש"ט פלקירא, המבקש יא). — ודבור בַּעֲוֹנוֹת, להביע צער, כמו לדאבוני, leider; malheureusement; unfortunately: וששאלתם צבור דמצלו תפלת ערבית וקרו ק"ש קודם צאת הכוכבים ולא יכיל איניש לעכובינהו דבעונות כמה קהלות אקילי על נפשיהו בכך (רה"ג, אוצר הגא' א, לוין 2). וירא אני מאד פן ילך ויביא שטר מהבטול הן שיהיה בדרך אמת או בשקר כי בעונות הדבר הזה מצוי (ר"נ ג'ירונדי, שו"ת מג). ויאמר שמעו שמים והאזינו ארץ כמו שזכירתי פרצה בגבול הזכירות פרץ ועמנואל דודי בעיני לא יוחן כי הוא בעונות שכחן (עמנו', מחב' יח). אבל אני בעונות שכחן (זכר' בן סעדיה אלצהרי ספ' המוסר, מחב' יח, כ"י תימנ'). לאחר שסיימו הלימוד ורצה לילך לביתו קרא האר"י ז"ל למהר"ר אביגדור בנו של הר"ר יוסף לחוץ וא"ל אחיך הקטן איך שלומו א"ל ולמה שואל האדון הוא ישן במטה א"ל בעוונות שהנר סיפר לי שימות (לקוטים מספ' תעלומות חכמה, מד:). — וכן הן בֶּעָוֹן3: אחרי כי הן בעון באנו לגזוז ונמצינו גזוזים (שארית הנמלה, רעב). כי הן בעון מלבד המעוקשים רבו אשר בשם תלמודיים יכנו והם עמי הארץ גמורים (שם רפג). המדבר בגנות חברו ואומר אמת והן בעון אין אדם ניצול ממנו (ר"א פאפו, פלא יועץ, ל קסח). — °עון גליון, כמו און גליון, Εὐαγγέλιον, עי' און: אלה בשביון עון גליון4 ואלה בהגיון שוא קנאוני (שננו לשונם, אהבה לשבת וארא, סדור עבודה בלב). — וכן עֲוֹן כִּלְיוֹן: ועוד כתב להם ספרי כזבים וקרא אותם עו"ן כליו"ן והם סברו שהוא אומר אב"ן גליו"ן כלומר אב ובן (תולד' ישוע, 115). וירכב שמעון על העב ויקבץ את אנשי עי אל המגדל וימסור להם את ספר העון כליון ויצו להם לכשיולדו להם בנים שיזרקו על הבנים מים (שם 118). לקיים את דברי העון כליון כחוק אשר נאמר בהעון כליון (שם 126).