* 1, ש"נ, מ"ר גַּמְזִיּוֹת, — א) כמו °גזיה, נצרים פרים מן השרשים, ובפרט ענפים של חרוב ושקמה, Zweig; branche: מתירין גמזיות2 של הקדש (פסח' ד ח). ומתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה (גמ' שם נו.). אמרו (אנשי יריחו) אבותינו לא הקדישו אלא קורות ואנו נתיר גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה (שם:). והקדישו (אנשי יריחו את האלנות) מתחילה כשהן מקוצצין וניתוסף לאחר מיכן גמזיות (רש"י שם נה:). — ב) פרי השקמה: ר' ישמעאל ורבי שמעון שזורי אומרים כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה וכו' הקצח והכליסין והחרובין וגמזיות3 ותורמסין ושעורין אדומיות (תוספתא תרומ' ה ו-ז).
1 אולי דומה לגמז جمز בערב', ועי' הערה שלקמן.
2 כך הגרסה בנוסח' וכמו"כ בכ"י ובתוספתא וכו'. רק להר"ח היתה גרסה גואזיות, ועי' גזיה. ופרש ר"ח: הן נצרים הפרים משרשי אילנות, וכעין זה רש"י: גידולין, ענפים שגדלו בחרובין ושיקמין. והוסיף שם לבאר טיב הגידולים הללו ואמר: דרך חרוב ושקמה לקוצצו לשבע שנים והן חוזרין וגדילין ומיתוספין וקודם קציצתן קרי ליה בתולת שקמה ומשנקצץ קרי ליה סדן שקמה, והקדישו מתחילה כשהן מקוצצין וניתוסף לאחר מיכן גמזיות. ע"כ. נראה מדבריו שדעתו של רש"י שהגמזיות הן מה שצומח מהגזע אחרי שנקצץ חלק העליון. וכן נראה מכל הטענות שהיו בין אנשי יריחו והחכמים, כמו שמבואר בירושלמי שם: אמרו להם חכמים אי אתם מודים לנו בגידולי הקדש שהן אסורין? וע"ז ענו אנשי יריחו אבותינו וכו'. עכ"פ, לא נתברר מקור מלה זו. בערב' משמשת מלת ג'מוז جموز במשמ' גביע שהזרע בו, וברור הוא שאינו ענין לכאן. אבל קצת דומה לגמזית שלנו משמעה אחרת שיש לגמז جمز בערב' והוא מה שנשאר בדקל הזכר מעקר הענף של התמר.
3 כאן מנויים אותם הזרעים והפירות שאינם חשובים בעיני הכהנים. ולכן ברור הדבר שגם בהשם גמזיות נתכונו לאחת הפרות לא החשובות, כמו הכליסים והחרובים וכיוצא בהם.