ש"נ, בכנ' גְּנֵבָתוֹ, מ"ר גְּנֵבוֹת, — א) דבר שנגנב, d. Gestohlene; chose volée; theft: אם המצא תמצא בידו הַגְּנֵבָה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם (שמות כב ג).  לאחר זמן מצאו בעל גניבה ואמר לו משביעני עליך אם לא ראית אדם שטעון כלים ויצא מתוך ביתי (תוספתא ב"ק ז יג).  — ב) עצם המעשה לגנֹב, d. Stehlen; le vol; stealing: אם אין לו (להגונב לשלם בעד מה שגנב) ונמכר בִּגְנֵבָתוֹ (שמות כב ב).  — *גנבת לב: וכן מצינו באבשלום שגנב שלש גניבות לב אביו ולב בית דין ולב בית ישראל (מכי' משפט', מס' דנזי' יג).  — °גנבת הדעת: ואינם רואים (האנשים המתוחבלים) כי כל לבבות דורש השם ומעניש יותר על גניבות דעת מעל גניבות ממון שזה בגופו וזה בממונו (מנוה"מ מו א).