גְּנוּן
* 1, ש"ז, מ"ר גְּנוּנִים, — אופן ודרך ומנהג ומדות, Benehmer, Manier; maniere; manner: אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגומר אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להן גנוני2 מלכות אני רואה בו אמרו ליה א"כ יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו שבעים לשון (סוט' לו:).
1 לא נתברר מקורו, ועי' הערה שלקמן.
2 כך בספרים שלנו, והערוך גרס גנוסי. והנה רש"י פרש גנונים גוונים, כמו גנונים גנינים (נדה כד:), שפרש שם רב אדא כמו גוונים, עי' גנין, אך אין משמע' גונים מתישבת פה לפי הענין, והעקר כפרושו של הערוך תכסיסי מלכות. ויפה תרגם יסטרוב באנגלית manner.