*, ש"נ, מ"ר גְּנוֹנוֹת, — כעין סכך ממחצלת שטוחה על יתדות וכיוצא בזה ישימה לו האומן כשהוא עושה מלאכה תחת כפת השמים להיות לו למחסה משמש: ורביעית של אליית וגנונת1 העני (כלים יו ז). ורביעית המקוננת וגנונת העני (רמב"ם, כלי' ד א)
1 כך גרסת הרמב"ם בגוף פרוש הערבי ואמר וז"ל: וגנונת העני וקא אלצאנע והוא משתק מן קולה גנון והציל ויריד בה אלמטולה אלתי יעמל אלצאנע עלי ראסה ענד מא יכ'דם פי אלשמש אכת'ר מא תעמל ענדנא מן עזף ע"כ. ובעברית: וגנונת העני מחסה האומן והוא נגזר מאמרו גנון והציל וירצה בו האהל אשר יעשה האומן על ראשו כשיעשה מלאכה בשמש ויעשוה אצלינו על הרוב מנצרים. ע"כ. והנה אין לברר אם כך היתה באמת הגרסה בנוסחה שהיתה בידי הרמב"ם, או שזו היא הגהתו. עכ"פ, מלבד שכך גרס במשנה כבר השתמש במלה זו בצורה זו ובמשמעה זו בספר יד החזקה שלו ולכן היא מלה עברית לפחות מיצירתו של הרמב"ם.