ה. גַּף

* 1, ש"ז, בכנ' גַּפָּהּ, —  שבועה, גַּפָּה 2 של רומי שאעשה כך וכך:  אמרה לו (הזונה להאדם שנשמט ממטתה) גפה של רומי  שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי אמר לה העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך מנח' מד. וכן ספרי סוף שלח.



1  עי' הערה שלקמן.

2 בסגנון ארמי גפא דרומאי (או דרומי, ד"ס), שבועה שנשבע ההוא מינאה בדבריו עם ר' אושעיה.  ופרש הערוך:  שם ע"ז שנשבעין בשמה.  וכן רש"י.  אך מקור מלה זו לא נתברר היטב.  בנימין מוספיא אמר:  אליל האלילים שברומי היו מכנים אותו הרומים במבטה שם ההויה (כונתו להשם Jovis) וחז"ל החליפו אות יוד לאות ג ואות וו לאות פא כי הם ממוצא אחד והבן זה.  ע"כ.  ולא יותר מחֻכמה מזו השערתו של זקש, שקבלה גם קרויס, כי פרוש גפה היא אהבה, או השערתו של קוה' כי גפה הוא אלהי האהבה Cupido.  והנה, היותר מתקבל על הדעת, לפי הענין, היא השערתו של שד"ל כי הכונה בגפה של רומי היא להקפיטול הרומי, אבל עוד לא נתבאר באיזה דרך נעשה הקפיטול לגף, גפה.  וכבר גזר עמנ' לֶו (בהערותיו לקרויס) כי דבור זה, גפה של רומי, נשאר גם עתה, כמו קודם לכן, חידה שלא נפתרה.

חיפוש במילון: