א. גִּפּוּף
*, ש"ז, — שה"פ מן גִּפֵּף, א) סגירה: אמר רבי יוסי בשבת אתה הולך אחר הסיקו (של התנור) ובטומאה את מהלך אחר גיפופו (ירוש' שבת ד ה ד).
— ב) °כמו חבוק: העובד כל עבודה אף גפוף1 ונשוק אף דרך בזיון בכדרכה וחייב מיתה (רש"י סנה' ס:). — ואמר הפיטן: הוכשל בנאפוף, בזרת גִּפּוּף, הֻצג בריב צפוף (מוסף א ר"ה, אשא דעי).
1 בסגנון ארמי: למעוטי גיפוף ונישוק (סנה' נו:).