ד. גַּף
* 1, ש"ז, מ"ר גַּפִּים, סמי' גַּפֵּי, — גַּפֵּי ירק, מלֹא החפן של ירקות שתולשים מן הקרקע טרם שיעשו אגודות: היה מלקט גפי2 ירק ומניח בגנה תורם מאחת על הכל (תוספתא תרומ' ג ח).
1 לא נתברר מקורו, ועי' הערה שלקמן
2 כך הגרסא בתוספתא מהד' צוק"מ, וכן הרמב"ם תרומ' ג יט ברוב הספרים. ובנוסח' הדפו' של התוספתא כפו במקום גפי, ובקצת נוסח' של הרמב"ם נפו. בערוך לא נזכרה מלה זו לא בערך גף ולא בערך כף ואין לנו באור מקובל, אך לפי הענין נראה שהכונה היתה כמבואר בפנים, וכן בעל הגיון אהרן.