*, פ"י, — א) קטף גרגר גרגר מהאילן: האומר לחבירו הילך איסר זה וכו' באשכול שאבור לי מגרגר ואוכל מעשר' ב ו. מגרגר באשכול ופורט ברימון וסופת באבטיח שם ג ט. — ב) גִּרְגֵּר את הזיתים, הניחן בשמש למען יתבשלו יפה יפה: הזית הראשון מגרגרו1 בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל וכו' הזית השני מגרגרו בראש הגג וכותש ונותן לתוך הסל מנח' ח ד. הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכונסו לתוך הבד ספרא אמור רי. המניח זיתיו בגג לגרגרם טהר' ט ו.
— פֻע', °גֻּרְגַּר, — שגרגרו את הזיתים בשמש: צפיתי אם אינו שמן זית זך מגורגר, הלא משלשה זיתים שמן המאור ניגר הקד' שמן המאור, בסוף שו"ת חות יאיר.
1 ושאלו בגמרה שם: מגרגרו תנן או מגלגלו, והכריעו שהוא כמו מגלגלו. ופרש רש"י מגרגרו לוקט גרגר גרגר. וזה דחוק. ורמב"ם בפרוש המשנ' לטהרות פרש עושה גרעינין, וגם זה אינו בדיוק. והעקר כמו הערוך: עוזבו עד שיתבשל יפה. וסמך לכך מערב' ההמונית גֹרגֹר جُرْجُر, זיתים גמולים ומבושלים הרבה.