פ"י, — חכך בצפרניו וכדומה על העור במקום שמרגיש אִכול, kratzen; gratter; to skratch: וממנו התפעל, הִתְגָּרֵד.

— הִתפ', הִתְגָּרֵד, — גָּרַד את עצמו, sich kratzen; se gratter; to skratch o. s.: ויך (השטן) את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו ויקח לו חרש לְהִתְגָּרֵד בו איוב ב ז-ח.  סכין וממשמשין בבני מעים אבל לא מתעמלים ולא מתגרדין (שבת כב ו).  אין חפין ואין מתגרדין ביום טוב (שבת כב ו).  חפות של מתכות של בעלי הבתים העשויה ככיפה וכו' שעבדים מתגרדים בה (שבת כב ו). 

— קל, *גָרַד, — א) הוליך והביא חדו של דבר חד, כמו סכין או זכוכית על שטח גוף מהגופים, כדי לקלוף מעליו חלקים דקים מן הדקים כמו אבק, schaben; gratter; to shave: זכוכית כדי לגרוד בו ראש הכרכר (שבת כב ו). גרדו (את השופר) מבפנים ומבחוץ (תוספתא ר"ה ג ד). גרדו (את השופר) והעמידו על גלדו 'גלרו' במקור המודפס — הערת פב"י (שבת כב ו). — ב) חכך בהצפרנים או בכלי בעור הגוף: אין גורדין 1 במגרדת בשבת רשב"ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש (שבת כב ו).  סכו (את העבד) גרדו והלבישו והנעילו (שבת כב ו).  — ובפרט הכתב מעל הניר: הטועה בשם גורד את מה שכתב ותולה את מה שגרד (שבת כב ו).  העומדין לשרת את בני אדם (במרחץ) וגורדין בהן רגליהן (שבת כב ו).  כך אנו רגילים לגרוד כל הדבור ולחזור ולכתוב (שבת כב ו). 

— פעו', גָּרוֹד, עי' זה הערך. 

— פִע', *גֵּרֵד, — כמו קל בנחץ הפעולה: אין מגרדין לא מנעלים חדשים ולא מנעלים ישנים (שבת כב ו).  לצוות על המגיהים שלא יגרדו מכל מה שימצאו בספרים אפילו אות אחת (שבת כב ו). 

— הִפע', *הִגְרִיד: העושה עבודה זרה המחתיך והמעמיד הסח והמקניח והמגריד 2 עובר בלא תעשה (שבת כב ו).