ב. גֶּרֶד

*, ש"ז, מ"ר גַּרְדִּים, — פתילים בולטים מדֻלדלים מקצה בגד וכיוצא בזה, לנוי, Franse; frange; fringe: עשאן (את הציציות) מן הקוצים ומן הנימין ומן הגרדין 1 (מנח' מב:).  אמרה שבשפת החלוק יהפך ויקפל מלמעלה שלא תהא סמוכה לבשרו מפני שראש מקום חתך הבגד שם הוא ויוצאין גרדים  (ר"נ על הרי"ף, שבת נג.).



1 פרשו רגמ"ה ורש"י פרינ"ש בלעז.  והביא פרוש זה גם הערוך, כנראה מרגמ"ה, וז"ל: מן הגרדין שמשתיירין בסוף בגד לאחז אריגתו.

חיפוש במילון: