ב. גֶּרֶד
*, ש"ז, מ"ר גַּרְדִּים, — פתילים בולטים מדֻלדלים מקצה בגד וכיוצא בזה, לנוי, Franse; frange; fringe: עשאן (את הציציות) מן הקוצים ומן הנימין ומן הגרדין 1 (מנח' מב:). אמרה שבשפת החלוק יהפך ויקפל מלמעלה שלא תהא סמוכה לבשרו מפני שראש מקום חתך הבגד שם הוא ויוצאין גרדים (ר"נ על הרי"ף, שבת נג.).
1 פרשו רגמ"ה ורש"י פרינ"ש בלעז. והביא פרוש זה גם הערוך, כנראה מרגמ"ה, וז"ל: מן הגרדין שמשתיירין בסוף בגד לאחז אריגתו.