° 1, ש"נ, סמי' גְּרַמַת, בכנ' גְּרָמָתוֹ2, מ"ר גְּרָמוֹת, — כמו *גָּרָם: וצריך הנפקד ליתנו למקבל וחוזר וגובה אותו מן הנותן כיון שמודה שלא היה בידו כלום ובגרמתו הוא נתחייב ליתן לזה (לבוש חו"מ קכו יד).  מי שעשה גורן בתוך שלו וכו' (אם הוליך רוח מצויה המוץ והזיק) הרוח (הוא) שסייע אותו ואין כאן אלא גרמתו (לשם, שכנים קנה לד).  גרמת הצהוב (שבקשת) הוא עירוב האור להקל השחור וכו' וגרמת הארגמני הוא שחרורית העבים וגרמת הירוק הוא מפני עירוב הלבן (מ' אלדבי, ש"א ב ד).  שאינו עושה הוא בעצמו אלא שע"י גרמתו בא ההיזק (סמ"ע חו"מ שפו).  ואעפ"י שמתה (הפלגש בגבעה) בגרמתם (של המתעוללים בה) (לר"י עמדין, מגדל עז ע.).  — ומ"ר כל הגרמות אם יקבל בפרוש לשלם אם יגרום ההפסד חייב הוא לשלם (מרדכי פרק הגוזל).