1, פ"י, עת' תִּגְרַע, יִגְרַע, — גָּרַע שִׂיחָה, דבר הרבה דברים בלי ישוב הדעת, בקלות, בקושי וחֻצפה: הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בהם אף אתה תפר יראה וְתִגְרַע2 שיחה לפני אל כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך איוב יה ג-ו.
1 עי' הערה שלקמן.
2 מנחם וריב"ג לא הזכירו מלה זו, ורוב שאר המפרשים הקדמ' וגם החדשים פרשוה כמו א. גרע, במשמ' המעטה והפחתה, ואמרו, שאליפז הוכיח את איוב שהוא ממעט בדברים או בתפלה לפני האל. וכך גם גזנ' וגם בוהל. אעפ"י שאין כל טעם במליצה זו. אבל הכונה האמתית של דברי אליפז כבר הרגיש רש"י בחושו, ופרש תגרע זה במשמ' רבוי, ופרוש זה מוכרח מהענין וממה שכתוב לפני זה ולאחריו ומכל מהלך המחשבות של אליפז. אלא שיש לחשב עוד שהכונה בהפעל גרע כשהוא מתחבר עם שיחה ודבר הוא רבוי מלים בלי ישוב הדעת, בחצפה, דומה לזה בערב' הפעל מגע مجع, שהוא הוא הצרוף של גרע, מ במקום ר, ושמשמש במשמעה זו של רבוי מלים בלי דעת, והפעל ג'רע جرع בעצמו משמש בערב' בלשון ההמונית במשמ' אמץ לבו.