1, פ"י, עבר גָּרוֹתי2 וגם גָּרַרְתִּי, עת' יִגָּר וגם יִגְרֹר, בכנ' יְגֹרֵהוּ וגם כמו שלמים, — א) משך את הדבר אחריו, לקחהו אתו ממקום למקום, ziehen; tirer, attirer; to drag: ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא משל בו כלה בחכה העלה יְגֹרֵהוּ בחרמו ויאספהו במכמרתו חבק' א יד-יה.  שד רשעים יְגֹרֵם3 כי מאנו לעשות משפט משלי כא ז.  ר' יודא אומר שבט אחד גורר כל השבטים רבי שמעון אומר אין שבט אחד גורר את כל השבטים ירוש' הור' א מו..  שגררה מלכות אחריה מדר' ויקרא יג. — *והנמלים והחולדות דבר מאכל וכדומה: שמדבר הגמור גוררין (הנמלים) כל הלילה מעשר' ה ז.  אין חוששין שמא גררה חולדה (את הפת) מבית לבית וממקום למקום פסח' א ב.  חולדה שגררה את האירה תוספתא כל' ב"ב א ד.— ובפרט, *העתיק ממקום למקום במשיכה וסחיבה על הארץ ולא הרימו מהקרקע, schleppen; traîner; to drag  without lifting : לא היו קוברין (את הנפלים) אלא משליכין וחיה גוררתן נדה ז ד.  ואין גוררין אותה (את המוכני שבשידה) בשבת בזמן שיש בתוכה מעות כלים יח ב.  גורר אדם מיטה וכסא וספסל וקתדרא אצלו בשבת תוספתא יו"ט ב יח.  ומעשה בכובסים שהיו בירושלים שהיו גוררין את הכלים וטובלין בהם שם מקוא' ד י.  בשפחתו של מסיק אחד ברימון שהשליכה נפל אחד לבור וכו' שדרך חולדה וברדליס להיות גוררין אותו ירוש' פסח' א כג ג.  רצה היא (החולדה) אחר הבשר ואינה רצה אחר הפת וכו' בשר גוררת ואוכלת פת גוררת ומנחת שם.  שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו סנה' עג..  עמדו על נבוכדנצר וגררוהו מקברו והוציאוהו תנחו' תזריע י. — ועתיד יָגֹר במשמ' זו: לא יגור אדם את הכסא ואת המיטה וכו' מפני שהוא עושה חריץ ירוש' כלא' א כז:. — ובהשאלה: *דבר אחד גורר את השני, מושך אותו אחריו, גורם שיבוא, zur Folge haben; entraîner; beget : וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עבירה אבות ב ב. — וגם כמו פ"ע, *מוטל ונוגע בארץ: דלת הגוררת מחצלת הגוררת וקנקן הגורר פותחין ונועלין בהן בשבת תוספתא יו"ט ב יח. — ובמשמ' *נמשכת ורצה אחריו: אין אתה גורר הרעה ואין הרעה גוררת אחריה ואינה דרה אצלך תנחו' תזריע יא. — ב) גָרָה הבהמה את הַגֵּרָה, עת' יִגָּר4, החזירה את המאכל הלעוס מן הקיבה אל הפה ללעוס שנית, העלתה גֵּרָה, wiederkauen; ruminer; ruminate: והוא גרה לא יִגָּר ויקר' יא ז. — *וכמו שלמים, את מי האף דרך הפה: הואיל ויכול לגוררן (את מי האף) ולהוציאן דרך הפה נדה נה:. — ופעול: המזחילה שהיתה שותה ויורדת משקין ובא טמא והפסיקן העליונים טמאין מפני שהן גרורין על גבי ידיו תוספתא טהר' ט יה.

— נִפע', *נִגְרַר, — שגררו אותו ושנעתק מעצמו ממקום למקום בגרירה ע"ג הקרקע: נגר הנגרר נועלים בו במקדש ערוב' י יא.  עגלה של קטן טמאה מדרס ונטלת בשבת ואינה נגררת אלא ע"ג כלים ביצה ב י.  דכשמרכיבים כבשי התמיד על הגמלים היו נגררים בארץ תוספ' יומא יו:.  אם סרו כל אופני המרכבה היתה נגררת בשוה ולא היה צער כל כך ולכן לא הסיר כי אם אופן אחד באמת מפני שהאחרים רצים וזה נגרר פענח רזא, בשלח. — ובכלל, נמשך בכח, מי האף דרך הפה וכדומה: מי האף אמר רב בנגררין דרך הפה נדה נה:. °ובהשאלה: לפי שרוב הדינים נגררין אחר הסברה מלמד התלמי', משפטים.  אחינו היקרים, עד מתי אתם נגררים, אחרי דובר השקרים יל"ג, נעוה לב. 

— פִע' *גֵרֵר, גִירֵר, — כמו קל בנחץ הפעולה: גירר (חזקיהו) עצמות אביו על מטה של חבלים פסח' ד ט.  שנפלה עליו (על הגט) מפולת או שגררתו חיה או שנטלוהו ליסטין תוספתא גיט' ב יב.  היה מגרר (הכיס שגנב) ויוצא ב"ב פו..  נקבום (את הכותיים) בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותם על הקוצים ועל הברקנים מגי' תענ' ט.

— הִפע', °הִגְרִיר,— הִגְרִיר גַּרָה, כמו בקל: אכל והגריר גרה וכו' ולא הגרירה הלכ' טרפ' לאלדד הדני, ג כב.

— הִתפ', *הִתְגָּרֵר, — כמו נגרר, מִתְגָּרֵר על הארץ, לבקש ולהתחנן לפני אדם: היו ישראל מתחננים ומתפללין לפני אביהם שבשמים כבן שהוא מתחנן לפני אביו וכתלמיד שמתגרר5 לפני רבו כך היו ישראל מתחננין ומתגררין5 לפני אביהן שבשמים ואומרים לפניו רבש"ע חטאנו לפניך שנתרעמנו על הים מכי' בשלח ד א, ילקוט שמות רמז רנו.

— הָפע', °הָגְרָר,— כמו נִגְרַר: אז כהרשת בתולה במהר וקדושים, ארץ פתרוס הָגְרָרָה בין קדשים זולת שבת הגדול, אז כהרשת.