שפף
ממנו מְשִׁפָּה, שְׁפִיפוֹן (עי' שם). ועי' שוף, שפשף1.
1 בערוך ערך שף (רלב.) כתוב: כגון שהיו לו צורות מצוירין בכותל ונתחככה בהן ושפפה אותן, ע"כ, אבל בגרסת ר"ח (בהערת קוהוט) ושפשפה, וכך נכון. בסדר אליהו רבה כו (או כט), מא"ש 145, כתוב: ונפלו כולן (המרגלים) על פניהם ארצה והתחילו מנפחין להן בפניהן משפפין להן באפן. כך היו מנפחין להן משפפין להן עד שנתישבה דעתן עליהן, ע"כ. ושם 162, על אדם אחד שמצאו אותו עבדיו של מלך טמון בסלע בשדה: התחילו מנפחין לו בפניו ומשפפין באפיו ע"כ, ומא"ש מעיר: בילקוט בסגנון קטוע וג' ומנשבין באפם ע"כ. ונראה שהעקר ומנשפין, וצ"ע.]