1, ש"ז,— חלי מדבק מתפשט בארץ ומפיל חללים הרבה באדם או בבהמה, Pest; peste; plague : הנה יד יי' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דֶּבֶר כבד מאד שמות ט ג.  ויתן יי' דֶּבֶר בישראל מהבקר ועד עת מועד וימת מן העם מדן ועד באר שבע שבעים אלף איש ש"ב כד יה.  לפניו ילך דָּבֶר ויצא רשף לרגליו חבק' ג ה.  ידבק יי' בך את הַדֶּבֶר עד כלתו אתך מעל האדמה דבר' כח כא.  ושלחתי בם את החרב את הרעב ואת הַדֶּבֶר עד תמם מעל האדמה ירמ' כד י.  הנני קורא לכם דרור נאם יי' אל החרב אל הַדֶּבֶר ואל הרעב שם לד יז.  החרב בחוץ וְהַדֶּבֶר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב וָדֶבֶר יאכלנו יחזק' ז יה.  אכנו בַדֶּבֶר ואורשנו במד' יד יב.  כי בחרב וברעב וּבַדֶּבֶר אני מכלה אותם ירמ' יד יב.  לא חשך ממות נפשם וחיתם לַדֶּבֶר הסגיר תהל' עח נ.  כי הוא יצילך מפח יקוש מִדֶּבֶר הוות שם צא ג.  מִדֶּבֶר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים שם ו. — ומ"ר בכנ' דְּבָרֶיךָ: אהי דְבָרֶיך2 מת אהי קטבך שאול הוש' יג יד.