ש"נ, סמי' דִּבְרַת, כנ' דִּבְרָתי, מ"ר דִּבְרות, — א) כמו דָּבָר, דִּבּוּר: אולם אני אדרש אל אֵל  ואל אלהים אשים דִּבְרָתִי עשה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר (איוב ה ח-ט).  — ואמר המליץ: התבונן בני ואת האלהים ירא, ולב טהור לך ברא, וכל דברה1 על אופניה קרא (תשו' דונש על רסע"ג 120).  — ב) על דִּבְרַת, בסמי', כמו עַל-דְּבַר, במשמע' בענין, בשביל, למען: אמרתי אני בלבי עַל דִּבְרַת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם (קהל' ג יח).  גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דִּבְרַת שלא ימצא האדם אחריו מאומה (שם ז יד), ר"ל בשביל, כדי שלא ימצא.  — ועם יוד הסמיכ' הקדומה דִּבְרָתִי, כמו דִּבְרַת: נשבע יי' ולא ינחם אתה כהן לעולם עַל דִּבְרָתִי2 מלכי צדק (תהל' קי ד).  — והשתמשו החדשים במלה זו, עַל-דִּבְרָתִי, קצת במשמ' שבועה, כמו באמונתי: ואבטיח לקורא על דברתי במקור נדפס 'אבטיח עלדברתי' (ערך מלים, הקד' י).  אנכי צפור ענה המתנכר שגית על דברתי (יל"ג, משלים ד).