דֹּבֶר
1, ש"ז, כנ' דָּבְרוֹ, — שדה שמנהיגים שמה את העדר, Trift; pecage; pasture: קבץ אקבץ שארית ישראל יחד אשימנו כצאן בצרה כעדר בתוך הַדָּבְרוֹ תהימנה מאדם מיכ' ב יב. ורעו כבשים כְּדָבְרָם וחרבות מחים גרים יאכלו ישע' ה יז.
1 מן דבר במשמ' נהג. בארמ' דַבְרָא, שדה, מחוץ למקום המושב, בערב' דַבר دَبْر במשמ' דומה לזה, אך כבר העיר פרנקל, כי זו מלה שאולה מארמית.