*, ש"נ, מ"ר דִּבְּרוֹת, — כמו דִּבְרָה: הואיל ונאמרו שני דברות זה בצד זה אחד פתוח ואחד סתום ילמד פתוח על הסתום (ספרא אחרי א). שכשם שהיה משה כלול לדברות כך היה אהרן כלול לדברות וכו' נמצא ממעט אהרן מכל הדברות שבתורה (מכי' בוא, פתי'). כל הדברים האלה נאמרו בדיבור אחד ושאר כל הדיברות דיבור דיבור בפני עצמו (שם, יתרו ד). מפני מה לא נאמרו עשרת הדברות בתחלת התורה (שם ה). לפי שעברו על עשרת הדיברות יהא נותן כל אחד ואחד עשרת גרה (ירוש' שקל' ב מו ג). וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע (ברכ' יב.). מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב (ב"ק נד:). שלא תאמר וכי לא נתנבא משה אלא עשר דברות מנין לכל הדברות שבתורה קלות וחמורות (ילקוט, דבר' תת). ולמה לא מנה דבר אחר בַּדִּבְּרוֹת, ולמה כל השירות במאמרות עשרה (ראב"ע, שאלות עה-עו). דעת הרבה מן החכמים שאין אנכי בכלל עשרת הדברות אבל היא הקדמה לשתי הדברות הבאים אחריו (ר"י אלבו, העקרים א יד). ונמצאו עשרת הדברות הכתובות בתורה מפרשות כל סדרי מצות עשה ומצות לא תעשה כדרך שהן מפורשות בתורה (הגיון הנפש לבר חייא ד). ויתברר לך מכאן בציור יפה וחזק שעשרת הדברות מספיקות לכל מבין את כללם היודע לחלק אתהן לחלקיהן במקום אשר הוא צריך אליו (שם). — ואמר המקונן: טעו להורות בעבודות זרות, יעצו לחצוב בארות נשברות, ואיך אתאפק על בטול עשרת הַדִּבְּרוֹת (ר"א קליר, ת"ב, אז בהלוך). — ואמר הפיטן: יום זה הוריד, לבן שריד, מצות צרופות מבוארות, להודיעם להשמיעם ביום זה עשרת הַדִּבְּרוֹת (אזהר' ר"י ברצלוני ב.).