דִּדּוּי

°, ש"ז, — שה"פ מן דְּדָּה: לא הגביה את החררה אלא בדרך דידוי הובאה אל הגדיש ולא יצתה הגחלת (ר"ח ב"ק כב.).  פתר אדדם עד בית אלהים מלשון דידוי (תשו' דונש על רסע"ג 15).  — ואמר הפיטן: דלפה עיני וגרסה בזכר עניי ומרודי, דּדּוּי אהבת חסד תאות דודי (יוצר שבה"ג, אתי מלבנון).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים