1 , אינו נהוג.
— הִתפ', הִדַּדֵּם, עת' אֶדַּדֵּם, הלך הליכה מדודה, חגיגית, ברוב המון חוגג, ברגשי והדר feierlich gehen; marcher solennellement;walk w. solemnity: אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבר בסך אֶדַּדֵּם2 עד בית אלהים בקול רנה ותודה המון חוגג (תהל' מב ה).
1 אין המדקדקים מודים בפעל זה, ועי' הערה שלקמן.
2 כבר פלפל ריב"ג בכתאב אלמשתלחק בפעל זה ואמר וז"ל: וכיוצא בה (בהמלה אדדה כל שנותי) אדדם עד בית אלהים עקרו אתדדם והמם בה כנוי נסתרים פעולים ואם יאמר האומר כי התפעל אינו מזדוג עם פעול יש לנו לענות לו כי באמת ההתפעל מזדוג עם הפעול כמו התגלחו את נזרו וכו' אחרי הכבס את הנגע וכו', ע"כ. והסכימו לזה גם החדשים, והחליטו כלם כי אֶדַּדֵּם הוא מן דדה שלפני זה, ור"ל אדדה אותם, אנהיג אותם, אלך עמהם. אבל זה דחוק, ויותר נאות לפי המליצה מה שהזכיר כבר ריב"ג שם דעת אחרים כי מם אדדם הוא מן השרש, ואעפ"י שהוא קרא אותם בשם אנשים שאין להם חוש הדקדוק, אעפי"כ זה יותר נכון מהדחק שנדחק ריב"ג שם לתרץ את צרוף התפעל עם פעול אחריו, רק שאלה האחרים טעו במה שהחליטו אֶדַּדֵם במשקל נפעל כמו אֶכָּבֵד, ולכן השיג עליהם ריב"ג מהדגש שבדלת השניה, ובזה צדק ריב"ג שהוא התפעל מן דדם. וכבר אמר גם ש' פוזננסקי REJ 1895 Juillet 118 כי מם אדדם הוא מהשרש, אלא שפרשו במשמע' השם דַדְמֻ באשור' שהוא משכן, אך אין משמעה זו מתישבת על מליצת הכתוב.