דַּוָּג

ש"ז, מ"ר דַּוָּגִים, — מי שאומנותו לצוד דגים, Fischer; pêcheur; fisher:יעמדו עליו (על שפעת הים דַּוָּגִים 1 מעין גדי ועד עין עגלים משטוח לחרמים יהיו (יחזק' מז י). הנני שולח לְדַוָּגִים 2 רבים נאם יי' ודיגום (ירמ' יו יו).  — ואמר הפיטן: ישיב עם אשר בחקיו הוגים, אל ביתו בית תענוגים, ומעין יצא במזל דגים, ועמדו עליו דַּוָּגִים (אל חי, שמע"צ, קרובן אלג'יר). 



1 כך הכתיב, והקרי דַּיְּגִים.

2 כך הכתיב, והקרי לדיָּגים, עי' זה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים