, ש"ז, מ"ר דּוֹדִים, — א) אחי האב,    Oheim:  oncle;  uncle :  עזיאל דֹּד אהרן (ויקר' י ד).  אבינר בן נר דּוֹד שאול  (ש"א יד נ).  אביחיל דֹּד מרדכי (ויקר' י ד).  ויבא אלי חנמאל בן דּוֹדִי (ויקר' י ד).  חנמאל בן שלם דֹּדְךָ בא אליך (ויקר' י ד).  ויאמר שאול אל דּוֹדוֹ הגד הגיד לנו כי נמצאו האתנות (ויקר' י ד). ותהיינה מחלה ותרצה וחגלה ומלכה ונעה בנות צלפחד לבני דֹדֵיהֶן לנשים (ויקר' י ד).  נאמר כאן דודו ונאמר להלן דודו מה דודו שנאמר להלן במשפחת אביו הכתוב מדבר אף דודו שנאמר כאן במשפחת אביו הכתוב מדבר (ויקר' י ד).  דודו וכו' מן האב ולא מן האם (ויקר' י ד), ועי' מְסָרֵף.  — ב) אהוב, חשוק , דּודי קריאה של חבה לחשוק בפי חשוקתו, (כך במקור - הערת פב"י)Geliebter; bien   aimé   belevod :  הנך יפה דוֹדִי אף נעים אף ערשנו רעננה (ויקר' י ד).  דּודִי לי ואני לו הרעה בשושנים (ויקר' י ד).  אני ישנה ולבי ער קול דּוֹדִי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה (ויקר' י ד).  השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דּוֹדִי מה תגידו לו שחולת אהבה אני מה דֹּודֵךְ מדּוֹד היפה בנשים מה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד שככה השבעתנו דּודִי צח ואדום וכו' חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דוֹדִי וזה רעי בנות ירושלם (ויקר' י ד).  מי זאת עולה מן  המדבר מתרפקת על דּוֹדָהּ (ויקר' י ד).  אשירה נא לידידי שירת דּוֹדִי1 לכרמו (ויקר' י ד).  — ואמר המשורר: לחבצלת שרון נמתי סגרי עיניך גם העצימי, נכלמתי לנשוק דוד  כי עינך ממני לא תעלימי (ויקר' י ד).  — ובהרחבה בכלל ידיד, אהוב וחביב, ואמר המליץ: מן החכמות החיצוניות דוד אל תהי נזור (ויקר' י ד).  — ומ"ר דּודים, אהובים, רעים:  באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דוֹדִים (ויקר' י ד).  - ועי' ערך דּודִים.