ש"ז, מ"ר דּוֹדִים, — א) אחי האב,    Oheim:  oncle;  uncle :  עזיאל דֹּד אהרן (ויקר' י ד).  אבינר בן נר דּוֹד שאול (ש"א יד נ).  אביחיל דֹּד מרדכי (אסת' ב יה).  ויבא אלי חנמאל בן דּוֹדִי (ירמ' לב ח).  חנמאל בן שלם דֹּדְךָ בא אליך (שם ז).  ויאמר שאול אל דּוֹדוֹ הגד הגיד לנו כי נמצאו האתנות (ש"א י יו). ותהיינה מחלה ותרצה וחגלה ומלכה ונעה בנות צלפחד לבני דֹדֵיהֶן לנשים (במד' לו יא).  נאמר כאן דודו ונאמר להלן דודו מה דודו שנאמר להלן במשפחת אביו הכתוב מדבר אף דודו שנאמר כאן במשפחת אביו הכתוב מדבר (ספרא קדוש' י יג).  דודו וכו' מן האב ולא מן האם (יבמ' נד: ד), ועי' מְסָרֵף.  — ב) אהוב, חשוק , דּודי קריאה של חבה לחשוק בפי חשוקתו, Geliebter; bien-aimé; beloved במקור נדפס belevod:  הנך יפה דוֹדִי אף נעים אף ערשנו רעננה (שה"ש א יו).  דּודִי לי ואני לו הרעה בשושנים (שם ב יו).  אני ישנה ולבי ער קול דּוֹדִי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה (שם ה ב).  השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דּוֹדִי מה תגידו לו שחולת אהבה אני מה דֹּודֵךְ מדּוֹד היפה בנשים מה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד שככה השבעתנו דּודִי צח ואדום וכו' חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דוֹדִי וזה רעי בנות ירושלם (שם ח-יו).  מי זאת עולה מן  המדבר מתרפקת על דּוֹדָהּ (שם ח ה).  אשירה נא לידידי שירת דּוֹדִי1 לכרמו (ישע' ה א).  — ואמר המשורר: לחבצלת שרון נמתי סגרי עיניך גם העצימי, נכלמתי לנשוק דוד  כי עינך ממני לא תעלימי (משה דרעי הקראי, לקו"ק ל).  — ובהרחבה בכלל ידיד, אהוב וחביב, ואמר המליץ: מן החכמות החיצוניות דוד אל תהי נזור (ר"ע פרנס' הקד' מתק שפת').  — ומ"ר דּודים, אהובים, רעים:  באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דּוֹדִים (שה"ש ה א).  —  ועי' ערך דּודִים.