ש"ז במ"ר, — אֲהָבִים, ובפרט המגע והמשא הבשרי הגופני בין זכר ונקבה, Liebe (erotische); les amours; love (sexually): מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים נפתי משכבי מר אהלים וקנמון לכה נרוה דֹדִים עד הבקר נתעלסה באהבים כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק (משלי ז יו-יט).  ויבאו אליה בני בבל למשכב דֹּדִים1 ויטמאו אותה בתזנותם (יחזק' כג יז).  ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דֹּדִים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אדני יי' ותהיי לי (שם יו ח).  לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דֹּדַי2 לך (שה"ש ז יב-יג).  מה יפו דֹדַיִךְ אחתי כלה מה טבו דֹדַיִךְ מיין (שם ד י).  — ואמר בן סירא: ילד ועיר יעמידו שם ומשניהם אשה נחשקת, יין ושכר יעליצו לב ומשניהם אהבת דודים (ב"ס גני' מ יט-כ).  — ואמר הפיטן: ציון הדר כל חדר מטות וכל משכב דודים ידידך בבא חדרי חדריך (קנות, ציון ידידות.