1, ש"ז, מ"ר דּוּדִים, דְּוָדִים,  — א) כלי בשול גדול, Kessel; chaudron; kettle:  ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו והכה בכיור או בַדּוּד או בקלחת או בפרור (ש"א ב יג=יד).  מנחיריו יצא עשן כְּדוּד נפוח ואגמן (איוב מא יב).  והקדשים בשלו בסירות וּבַדְּוָדִים ובצלחות (דהי"ב לה יג).  היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד (נזיר ו ח).