* במקור חסר סימן התקופה, ש"ז, מ"ר דּוּכָנִים, — א) מקום גבוה מקרקע הבית עשוי לעמוד עליו, Estrade, ובפרט המקום שעמדו שם הלויים בביהמ"ק לברך את העם: אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה ולא מן הדוכן ולמעלה ולא מן סנהדרין ולמעלה (קדוש' ד ה).  אין פוחתין משנים עשר לוים עומדין על הדוכן (ערכ' ב ו).  עזרת כהנים היתה אורך מאה ושלשים וחמש וכו' מעלה היתה שם וגבוה אמה והדוכן נתון עליה (מדות ב ו).  ואמר רבי יוסי מימי לא עברתי על דברי חברי יודע אני בעצמי שאיני כהן אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן אני עולה (שבת קיח:).  ועולה ממנו לעזרת הכהנים במעלה גבוהה אמה ועליה דוכן יש בו שלש מעלות (רמב"ם, בית הבחי' ו ג).  — °ובכנ': טבעו נכסו רובדי דוּכָנַי, בגיא המת כנקטל מכהני (קינ' לת"ב, איכה תפארתי).  שבועת בריתו יזכור לאמוני, ויבנה ביתו ויאדיר דּוּכָנַי, ואז בתורתי יהגו כל המוני, וישמעו עגומים דברי נחומים (סמא"צ, פזמ' לסכות, זרע חכמים).  °וכל מקום גבוה לעמד עליו או להניח עליו דבר: והקורא ראוי שלא ישען לא על גבי הכותל ולא על גבי הדוכן שמניחין עליו ספר תורה (שבלי הלקט, תפלה א).  ראוי שיוקח לוח ארוך ורחב שעור שיוחזק ויכיל העלול ויוקח דוכן על השעור הזה קרוב מן כותל ויומתח לצד הכותל באורך ולא יהיה רחקם מן הכותל יותר מרגל אחד ויושם עליו מצע מוצע לגשם העלול ואחר יחבש העלול וישטח על העץ או על הדוכן על פניו ואחר יושם על חזה העלול חתול מקופל פעמים (קאנון ד ה א כב).  — ובהרחבה *עצם ברכת הלויים את העם בביהמ"ק: כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה (מגי' ג.).  — ובבתי הכנסיות, °מקום שעומדים שם הכהנים לברכת כהנים בתפלה: כהנים שאינם רוצים לעלות לדוכן (מהר"א מזרחי א ג).  שני כהנים ששונאים זה את זה חייבים לעלות לדוכן (שו"ת מהר"י מינץ יב).  כהן שעלה לדוכן וכהן קטן עמו לא יקרא להם החזן כהנים (מהר"מ מטראני א סד).