ב. דּוּמָה
* 1, ש"נ, — א) דברים שמדברים הבריות על אדם, בפרט לרעה, Gerede; caquets; report: אמר לה (ר' יוחנן להאשה שהיתה רואה דם בכל פעם שעלתה מטבילה) שמא דימת 2 עיריך עלתה ביך (ניד' סו.). — ב) אשה שיצאה עליה לעז בעניני פריצות: אמר שמואל ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה שזו באה מטיפה כשרה וזו באה מטיפה פסולה ור' יוחנן אמר ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה שזו עומדת בחזקת כשרות וזו אינה עומדת בחזקת כשרות (סוט' כו:).
1 לא נתבאר מקור מלה זו.
2 גרסת הערוך, אך בגמ' דימה.