1 צורה יחידה שאין דמיונה במשקלי השמות שבמקרא, ולא בארו המדקדקים הקדמונים צורתה. בעלי התלמוד אמרו: דוכיפת שהודו כפות חול' סג., וראו איפוא בשם זה מלה מורכבת.  אך באמת אין זה אלא דרוש, כי החלק הראשון של ההרכבה, הודו, אין בדוכיפת אלא חציו, דוּ. גם קצת החדשים סוברים שזו מלה מורכבת. בוכ' ואולסה' (Boch. Hieroz. 11, 467, Olsh. § 221) ראו בה הרכבה מן המלה הערבית ד'ו= ומן כיפת, ר"ל בעל הכיפת, אך הרכבה כזאת עם המלה ד'ו במשמ' בעל, שאינה בעבר', קשה להניח, ואין לאמר כמו"כ שכל השם המורכב הוא ערבי, כי אין בכלל בלשון הערבית שם כזה לעוף מן העופות. אחרים סוברים שזוהי הרכבה מן השם דוכ, כמו דיכ ديك בערב' תרנגול, ומן פת, אבל גם הרכבה זו אינה מניחה הדעת יותר מזו של אולסה'. יותר הסכמה יש בעצם משמעתה של מלה זו. אונק' תרגם דוכיפת בנגר טורא, ואמרו בגמ' גיט' סח: שהוא תרנגולא ברא, וכן תרגם רב שרירא גאון דוכיפת בתרנגול הבר, הביאו רד"ק בשרשיו. ואמרו עליו על ענן הקראי, כי הוא סבר שדוכיפת היא התרנגולת מפני שמצא כי בארמ' שמה דוכיפתא ולכן אסר את התרנגולת באכילה לקו"ק 84. ואחרים אמרו כי כן שמה של התרנגולת בלשון ערבית העמוקה שם 85. אך השבעים והרוני' תרגמו דוכיפת בשם העוף שקוראים לו בלשון המדע Upapa epops, וכן תרגמו גם רסע"ג באלהֹדהֹד ھُدْھُد שהוא שמו של העוף הזה בלשון ערבית.  וכן דעת החכמים שלעוף הזה היתה גם כונת בעלי התלמוד בדרשם שהודו כפות, שר"ל בהודו הנוצות הזקופות שעל ראשו, שהוא מצטין בהן יותר מעופות אחרים, אך רש"י אמר שהכונה לטוס הבר, והוא תרנגול הבר, ואולם בפרושו להתורה לעז דוכיפת הופרא, שהוא huppe בצרפתית, שהוא השם הצרפתי להעוף Uppupa, וכבר פלפל בענין זה גרינבוים בהקבץ המדעי הגרמני (Grünb. Z D M G, XXXI, 212) ואמר שגם הכונה של תרגום אונק' בנגר טורא היא לזה העוף.  וכן מספרים הערבים  הספור בענין השמיר ושלמה על העוף הֹדהֹד. וכן השתמשו בזה בספרותנו.  ובדבר הצורה הדקדוקית היותר נראה כי דוּכִיפַת היא צורת ההקטנה, ממש אותה צורת ההקטנה פֻעַילֹ فُعَيْلُ ולנק' פֻעַילַה فُعَيْلة הנהוגה בערב', והיתה נהוגה גם בלשון אשורית ובשאר לשונות השמיות, ורגלים לדבר כי צורת ההקטנה הזאת היתה נהוגה גם בעברית בזמן קדום, ויצאה אחרי כן מהשמוש הרגיל על פי הנטייה הכללית של הלשונות השמיות שעם התפתחותן ההמונית הלכה ההקטנה הלך והתמעט בשמוש הדבור ובמקומה השתמשו יותר ויותר בהוספת המלה קטן, כמו שאנו רואים זאת גם בלשון ההמונית הערבית של מצרים (Spitta § 45, g), וכמו כן בלשון הערבית ההמונית בארץ ישראל (L. Bauer, das Plestinische Arabisch § 44, 7). וכבר העירו קצת חכמי הדקדוק על צורות של שמות פרטים וכללים גם במקרא שאפשר לראות בהן שארית צורה זו של הקטנה כמו זְעֵיר, אֻזֵּן בהשם הפרטי דהי"א ז כד אֻזֵּן שארה (Olsh. § 180), וכמו"כ בלשון המשנה בודידה ושומריה, עי' בהערה לשני הערכים האלה. ואעפ"י שכפר ברט (Barth NB § 192,3) במציאות צורת ההקטנה הזאת בלשון העבר' הקדומה וטען כי בהשם אֻזֵּן חסרה יוד ההקטנה, והמלה זְעֵיר היא ש"ת פשוט כמו זָעֵיר, ושתי המלים בודידה ושומירה, שגם ברט מודה בהן שהן צורות ההקטנה, נתהוו לפי דעתו בלשון בזמן מאוחר תחת פעולת הלשון הארמית, מ"מ אין זה מכריע, וכבר דחה ברוקלמן פקפוקיו של ברט (137 Brok. Grundriss). ויותר יש להחליט בודאות שהצורה פֻעַיל, שאין ספק בעתיקותה ושמיותה הכללית, היתה בודאי נהוגה גם בעברית, והמלים בודידה ושומירה אינן חדשות, שצמחו בלשון תחת פעולת הלשון הארמית, אלא הן מאותן המלים העבריות הקדומות שהיו נהוגות בדבור ההמוני בזמן קדום ושמרתן לנו המשנה בהויתן מכליון, ויש לחשוב גם השם תֻפִין (תֻפִינֵי מנחת פתים ויקר' ו יד בקצת נוסחאות תו מלא) משער זה, אעפ"י שלא הודו בזה חכמי הדקדוק מפני שהמלה חשודה בעיניהם שהיא משבשת, או שהיא משרש אפה והתו אינה שרשית, ועי' ערך תֻּפִּין. עכ"פ, צורת השם דוּכִיפַת היא ממש הצורה פֻעַילַה, עִי במקום עַי כנהוג בעבר', והתו הסופית היא הצורה הקדומה של סי' נקבה. והנה אין גם בערב' שרש דכפ ממש במשמעה שנוכל לראות בו בברור מקור השם דוכיפת, אך יש בה קצת צרופים קרובים להצרוף דכפ, כמו כדפ کدف במשמ' קול הגה, ח'דפ خدف במשמ' הליכה בפסיעות קצרות ומהירות מאד, כפת کفت במשמ' התכוץ העוף לעוף מהרה, ואולי באחד מהמושגים של הצרופים האלה קראו העברים לעוף הזה, ובאמת הוא מצטין בקול ההגה שלו ובפסיעות מהירות כמו שמסופר עליו בתוה"ט המובא בפנים, ואעפ"י שאין סגולות אלו מיוחדות דוקא להעוף הזה בלבד, כמו שגם השם הערבי הֹדהֹד הוא על שם ההגה כמו יונה הוגה, ויחדוהו להעוף הזה. וגם אם נאמר כהשערת בונדי (Bondi, ZDMG 50, 292) שמקור השם דוכיפת הוא במצרית כֻכֻפַת, עכ"פ העברים נתנו לו הצורה דוכיפת לפי הצורה הרגילה בפיהם, והיא צורת ההקטנה פֻעַילה. ודבר מצֻין הוא, שגם בעב'ר קוראים לעוף הזה גם בשם ההקטנה ומלבד הֹדהֹד יאמרו גם הֹדַאהִד ھُدَاھد ואמר אלשבאני שהיא הקטנה, ואעפ"י שחלק עליו ע"ז אלאצמעי מפני שאין כאן יוד ההקטנה, כבר אמר בן שידה כי יש מהערבים שאומרים דוּאבה להקטנה במקום דַויבַה וכן הֹדַאהִד במקום הֹדַיהִד (לשאן אלערב). והכונה בהשם הֹדַאהִד איננה הֹדהֹד קטן אלא הוא השם העקרי להעוף הזה גם כשהוא גדול, וכן גם דוכיפת היא צורה של הקטנה גם לא בכונה לעוף הזה כשהוא קטן, וכמו שזה נהוג גם בלשונות הרומניות, כמו hirondelle לסנונית וכיוצא בזה.