1, פ"ע, עב' דָּם, דַּמְתִּי, דּוּמיתי עת' אָדוּם, צווי דּוֹם, דּוֹמִּי, בינ' לנק' דּוּמִיָּה, — המתין, יחל, warten, hoffen; attendre, espérer; to wait, hope : דּוֹם2 ליי' והתחולל לו אל תתחר במצליח דרכו (תהל' לז ז). אך לאלהים דּוֹמִּי נפשי כי ממנו תקותי (שם סב ו). — ובינ': אך אל אלהים דּוּמִיָּה3 נפשי ממנו ישועתי (שם ב). — ובל"פ דגושה כמו כפולים במקום עין נחה, דֹּמּוּ במקום דּוּמוּ: אם כה יאמר אלינו דֹּמּוּ עד הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם (ש"א יד ט).
1 בערב' דאם دام התמיד וארך זמן הרבה.
2 פרש רש"י: המתן לישועתו. כמו דומו דיהונתן. ע"כ. וזהו הפרוש האמתי ורוב הקדמונים והחדשים מפרשים מלשון דמם במשמ' שתיקה.
3 רש"י: מצפה נפשי כמו דום לה'. ע"כ. וגם כאן זוהי המשמעה האמתית של המלה, אלא שהבינוני הזה קצת זר בצורתו, שהיה צריך להיות דומִיָה כמו בוכיה, צופיה, אעפ"י שזה נע"ו ולא נל"ה. ואולי זה הוא צווי, ממש כמו בפסוק ו: אך לאלהים דומי נפשי. וההא אולי היא הא הנוספה בצווי, אעפ"י שאין חבר להוספה זו לצווי נקבה ואולי כך הוא הדין שבנכחת תתוסף ההא אחרי היוד בצורת פעליה.