דּוֹנַג

1, בהפס' דּוֹנָג, ש"ז, — חֹמר מגון חלמוני, יעשוהו הדבורים ויבנו בו בתיהם שישימו בו הדבש, Wachs; cire; wax:  כהמס דּוֹנַג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים (תהל' סח ג). ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כַּדּוֹנַג מפני האש (מיכה א ד).  כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי היה לבי כּדּוֹנָג נמס בתוך מעי (תהל' כב יה). הרים כַּדּוֹנַג נמסו מלפני יי' (שם צז ה). אילן דונג הזלזלים במזמרות יכרותו (החינים) ויציקו עליהם מי אפר רותח אשר יוציא שמנותם ויטיפו דונג ירוק על הארץ ואחר אשר יקפא יאספוהו ויעשו ממנו נרות (שבי"ע ג, חינא).

— ועי' *שַעֲוָה.



1 רק עברית ולא נתברר מקורו.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים