ב. דון

1, ממנו ב. *דּוּן, א. מָדוֹן.


1 שרש משותף עם דין, ומשמש במשמעה פחות או יותר דומה בכל הלשונות השמיות, ועי' דין.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים