א. דּוּן
1, פ"ע, עת' יָדוֹן, — כמו דּוּם, שהה, התמיד והתקים, dauern; durer; to last: ויאמר יי' לא ידון2 רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה בראש' ו ג.
1 כמו דּוּם, בערב' דאמ دام, עי' הערה לדום, וי"א כי בערב' ההמונית של מצרים אומרים גם דאן, ידאן دان, ىٜدان, במשמעת עשה דבר זמן ארוך.
2 ת"א: לא יתקים דרא בישא הדין קדמי לעלם. וכן התרגומים של השבעים ושל הירונ' במשמעה זו. המפרשים היהודים הקדמונים פרשו פעל זה במשמע' דין ומשפט, וכן רש"י: לא יתרעם ויריב רוחי עלי בשביל האדם. ע"כ. וראב"ע הביא עוד פרוש במשמע' נדן, וכן הפרחון. אך כל אלה הם פרושים דחוקים, רק משמעת ההתמדה והקיום מתישבת על הענין קצת, אבל גם זה דחוק.