*, פ"י, עת' אָדוּן, מקור לָדוּן, עבר דַּנְתִּי, — נשא ונתן בדבר הגיוני, עשה הקשים הגיוניים בדבר מהדברים כדי לברר מהותו ודינו ומשפטו, erörtern, diskutieren; discuter, débattre; to argue: שלשים וששה מזכין ושלשים וחמשה מחייבין זכאי שלשים וששה מחייבין ושלשים וחמשה מזכין דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין (סנה'  ה ה).  אמר רבי עקיבא אני אובין ואדון לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן דע שיש שם עבודת כוכבים (ע"ז ג ה).  אמר לו רבי אליעזר (לר"ע) ועליה אני דן ומה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת הזאה שהיא משום שבות אינו דין שתדחה את השבת (פסח' ו ב).  אמר רבי עקיבא דנתי לפני רבי אליעזר ומה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באוהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו רביעית דם שהוא מטמא אדם באוהל אינו דין שיהיה הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו (נזיר ז ג).  אר"ע דנתי לפני ר"ג ילמדנו רבינו בנשים זריזות או בנשים שאינן זריזות (פסח' מח:).  וא"ר חייא דנתי לפני רבי לימדתנו רבינו יותם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו אמר לו אף אני כך אמרתי (מו"ק ז:).  דנתי וחילפתי בטל החילוף (ספרי חקת).  ודנתי לפניו ולא הועיל לי הדבר (רש"י ביצ' כד:).  — ובינו': הרי אתה דן הואיל ויום טוב הראשון ואחרון קרויין מקרא קדש וחולו של מועד קרוי מקרא קדש (מכי' בא ז).  כסף ישיב לבעליו אין לי אלא כסף בהמה מנין הרי אתה דן נאמר כאן והמת יהיה לו ונאמר להלן והמת יהיה לו מה להלן בהמה אף כאן בהמה (שם משפטים יא).  הרי אתה דן הואיל ואדם מטמא בנגעים ובגדים מטמאין בנגעים מה אדם טעון שילוח אף בגדים טעונים שילוח (ספרי נשא).  הרי אתה דן נאמר כאן הפלאה ונאמר להלן הפלאה וכו' (שם).  שאם שרה ענבים במים שהם בנותן טעם ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה (שם).  דנין דבר הנוהג לדורות מדבר הנוהג לדורות ואין דנין דבר הנוהג לדורות מדבר שאינו נוהג לדורות (חגי' ו.).  דנין ימים סתם מימים סתם ואין דנין ימים סתם מימים שנאמר בהן חדש (כתוב' נז:).  —  ומקור: התחיל ר' חייא לדון נבלה לכל נאסרה כשהותרה במקדש אצל כהנים הותרה (יבמ' לב:).  — ולדון בקל וחמר, בגזרה שוה: מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה ולדון בק"ו אי אתה יודע (ספרי קרח קיז).  והרמותם ממנו מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה (שם, קכ).  — ועתיד: אלמוד דבר מדבר ואדון דבר מדבר (ספרי נשא ו).  — °וצווי: כל מקום שאתה מוצא שתי כללות הסמוכין זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל (חול' סז.).  נמצאת יציאתה (של האות א) משלשה מקומות ודון על דרך זה (הור' הקורא 19).  — ודן את דבריו, עִיֵּן בהם היטב, שקל אותם ובחנם: הוי דן את דבריך עד שלא תוציא אותם מפיך (כלה רבתי ה).  — דָּן אחרי פלוני, רנן אחריו, דבר בו רעות, הוציא לעז עליו: אפילו מכניס להם כל צאן ובקר סופם לדון אחריך (ספרי ואתחנן).  — ועי' דין. 

— נִפע', נָדוֹן, — א) דן עם פלוני, התוכח אתו בדבר מהדברים, רב והתקוטט עמו, hadern; quereller, disputer; to contend together: ויהי כל העם נָדוֹן1 בכל שבטי ישראל לאמר המלך הצילנו מכף איבינו והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן הארץ מעל אבשלום (ש"ב יט י).  — ב) *שדנו בו, שהקישו אליו ענין אחר: אמרו לו (לר"ט) דיו לבא מן הדין להיות כנדון (ב"ק ב ה, ניד' ד ו).  — ומקור: יצאת זביחה לידון על הכלל כולו (סנה'  ס:).