*, פ"י, עת' אָדוּן, מקור לָדוּן, עבר דַּנְתִּי, — נשא ונתן בדבר הגיוני, עשה הקשים הגיוניים בדבר מהדברים כדי לברר מהותו ודינו ומשפטו, erörtern, diskutieren; discuter, débattre; to argue: שלשים וששה מזכין ושלשים וחמשה מחייבין זכאי שלשים וששה מחייבין ושלשים וחמשה מזכין דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין (סנה'  ה ה).  אמר רבי עקיבא אני אובין ואדון לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן דע שיש שם עבודת כוכבים (סנה'  ה ה).  אמר לו רבי אליעזר (לר"ע) ועליה אני דן ומה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת הזאה שהיא משום שבות אינו דין שתדחה את השבת (סנה'  ה ה).  אמר רבי עקיבא דנתי לפני רבי אליעזר ומה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באוהל הנזיר מגלה על מגעו ועל משאו רביעית דם שהוא מטמא אדם באוהל אינו דין שיהיה הנזיר מגלה על מגעו ועל משאו (סנה'  ה ה).  אר"ע דנתי לפני ר"ג ילמדנו רבינו בנשים זריזות או בנשים שאינן זריזות (סנה'  ה ה).  וא"ר חייא דנתי לפני רבי לימדתנו רבינו יותם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו אמר לו אף אני כך אמרתי (סנה'  ה ה).  דנתי וחילפתי בטל החילוף (סנה'  ה ה).  ודנתי לפניו ולא הועיל לי הדבר (סנה'  ה ה).  — ובינו': הרי אתה דן הואיל ויום טוב הראשון ואחרון קרויין מקרא קדש וחולו של מועד קרוי מקרא קדש (סנה'  ה ה).  כסף ישיב לבעליו אין לי אלא כסף בהמה מנין הרי אתה דן נאמר כאן והמת יהיה לו ונאמר להלן והמת יהיה לו מה להלן בהמה אף כאן בהמה (סנה'  ה ה).  הרי אתה דן הואיל ואדם מטמא בנגעים ובגדים מטמאין בנגעים מה אדם טעון שילוח אף בגדים טעונים שילוח (סנה'  ה ה).  הרי אתה דן נאמר כאן הפלאה ונאמר להלן הפלאה וכו' (סנה'  ה ה).  שאם שרה ענבים במים שהם בנתן טעם ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה (סנה'  ה ה).  דנין דבר הנוהג לדורות מדבר הנוהג לדורות ואין דנין דבר הנוהג לדורות מדבר שאינו נוהג לדורות (סנה'  ה ה).  דנין ימים סתם מימים סתם ואין דנין ימים סתם מימים שנאמר בהן חדש (סנה'  ה ה).  —  ומקור: התחיל ר' חייא לדון נבלה לכל נאסרה כשהותרה במקדש אצל כהנים הותרה (סנה'  ה ה).  — ולדון בקל וחמר, בגזרה שוה: מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה ולדון בק"ו אי אתה יודע (סנה'  ה ה).  והרמותם ממנו מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה (סנה'  ה ה).  — ועתיד: אלמוד דבר מדבר ואדון דבר מדבר (סנה'  ה ה).  — °וצווי: כל מקום שאתה מוצא שתי כללות הסמוכין זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל (סנה'  ה ה).  נמצאת יציאתה (של האות א) משלשה מקומות ודון על דרך זה (סנה'  ה ה).  — ודן את דבריו, עִיֵּן בהם היטב, שקל אותם ובחנם: הוי דן את דבריך עד שלא תוציא אותם מפיך (סנה'  ה ה).  — דָּן אחרי פלוני, רנן אחריו, דבר בו רעות, הוציא לעז עליו: אפילו מכניס להם כל צאן ובקר סופם לדון אחריך (סנה'  ה ה).  — ועי' דין. 

— נפע', נָדוֹן, — א) דן עם פלוני, התוכח אתו בדבר מהדברים, רב והתקוטט עמו, hadern; quereller, disputer; to contend together: ויהי כל העם נָדוֹן1 בכל שבטי ישראל לאמר המלך הצילנו מכף אויבינו והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן הארץ מעל אבשלום (סנה'  ה ה).  — ב) * שדנו בו, שהקישו אליו ענין אחר: אמרו לו (לר"ט) דיו לבא מן הדין להיות כנדון (סנה'  ה ה).  — ומקור: יצאת זביחה לידון על הכלל כולו (סנה'  ה ה).