*, ש"ז, — מעמד אדם דחוק, הכרח, Not;besoin nécessité; need, distress: מחללין כסף על נחשת מדוחק (מע"ש ב ו).  הוו זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו (אב' ב ג).  הורו מדוחק להתיר (ירוש' סוכה א נב ג).  שהיה שם גדר והיו עולין בנחת והוסיף עליו כל שהוא והשלימו לעשרה ונמצא שאין עולין אלא בדוחק  (רמב"ם מכירה א יא).  — ומצוי השמוש בספרות: ואלו הייתי מוצא בארץ צרפת חבור זה בלשון הקדש וכו' לא הייתי מכניס את עצמי בכל הדוחק הזה (ר"א הנשיא, הקד' ספר העבור).  ואלו היינו מחסרים את השנה אשר עשינו שלמה או היינו מונים בסדר את החסרה לא נכנסנו בכל הדחק הזה (שם 68).  אמרו (המלאכים ללוט) לא תשית עצמך בדוחק כזה כי ברחוב העיר נלין (צרור המור, וירא).  — ומ"ר: וחבה יתירה נודעת לשטה זו מצד מה שנפטרנו בה מידי הדוחקים הנכללים בדרך הראשון (קול יהודה, כוזרי א א).  — ובמשמ' °דחק חמרי או מוסרי, נגישה: וכשגדלתי יצאתי לראות דוחק אחי וראיתי איש מצרי מכה איש עברי מעמי והכתיו וטמנתיו בחול (מדר' ויושע, עזי). המהומה והצרות והחסרונות ומיני הדוחק והיגונות (רש"ט שפרוט, פרד' רמונ' יא יב).