1, בהפס' דָּי, סמי' דֵּי, כנו' דַּיִּי, דַּיֶּךָ, דַּיּוֹ, דַּיָּהּ, דַּיֵּנוּ, דַּיֵּכֶם, דַּיָּם, — א) ש"ז, כמות מספקת שלא נצרך יותר מזה, Genüge; suffisance; sufficiency: ובחנוני נא בזאת אמר יי' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי דָי מלא' ג י, ר"ל בלי שעור, בלי מדה. — ואמר המשורר: ולו ישכיל יהי ממעיט במקור נדפס 'ממעית' חפציו ואם רבו ודי לו מדלי מר אלחריזי, הענק ג. — ובסמי' דֵּי: ואם לא תגיע ידו דֵּי שה (כמה שצריך לקנות שה) והביא את אשמו אשר חטא שתי תרים ויקר' ה ז. ואם לא מצאה ידו דֵּי השיב לו (כמה שצריך למען השיב לו) והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל שם כה כח. ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו דֵּי מחסרו אשר יחסר לו דבר' יה ז-ח, כמה שנצרך למלא מחסרו. ולבנון אי דֵּי בער וחיתו אין דֵּי עולה ישע' מ יו. כבשים ללבושך וכו' וְדֵי חלב עזים ללחמך משלי כז כו-כז. — ועם כּ הדמיון, כְּדֵי, כמו הכמות הנצרכה לשה: ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כְּדֵי גאלתו וחשב את שני ממכרו ויקר' כה כו-כז. והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו כְּדֵי רשעתו במספר דבר' כה ג, ר"ל לפי מדת רשעתו וגדלה. כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם יבאו כְּדֵי ארבה לרב שופט' ו ה. נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה סוט' א ב, כשעור הנצרך שתוכל להטמא. המוציא יין כדי מזיגת הכוס חלב כדי גמיעה דבש כדי ליתן על הכתית שמן כדי לסוך אבר קטן מים כדי לשוף בהם את הקילור שבת ח א. דיו כדי לכתוב שתי אותיות כחול כדי לכחול עין אחת שם ג. שיעור אתרוג הקטן רבי מאיר אומר כאגוז רבי יהודה אומר כביצה והגדול כדי שיאחוז שנים בידו אחת סוכה ג ז. מעשה בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו נשותיהם יבמ' יו ד. ועד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכיניו ב"מ ב ו. עד מתי מותר להחזיר כדי שיראה לתגר או לקרבו שם ד ג. המפשיט בבהמה ובחיה בטהורה ובטמאה בדקה ובגסה לשטיח כדי אחיזה חול' ט ג. נתכוין להכותו על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו והיה בה כדי להמית על לבו ומת פטור סנה' ט ב. איזהו סימניה (של הבוגרת) רבי יוסי הגלילי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהא לחזור נדה ה ח. איזהו אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה שם ב ג. פועלים שהיו עושין אצל בעל הבית אינן רשאין לגמור את כל השדה אלא משיירין כדי פאה תוספתא פאה ב ז. אחד אילן עומד בית קביים ושנים עומדין בית ארבעת קבים אין חורשין להן אלא כדי צרכן שם שבי' א א. שאור של תרומה ושל שביעית שנפל לתוך העיסה לא בזה כדי חמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו שם תרומ' ח יג. הנחתומין לא חייבום חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה שם דמאי ג י. מאימתי קורין את שמע בשחרין אחרים אומרים כדי שיהא חברו רחוק הימנו ארבע אמות ומכירו שם ברכ' א ד. שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו גמ' שם כט:. אני ראיתי ערבי אחד שלקח ירך מן השוק וחקק בה כדי רביעה ע"ז כב:.  תוך כדי דיבור ב"ק עג..  — ובִכְדֵּי: ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו בכדי שלא יזיק ב"ב ב ח. יותר מכדי חסרונן דברי הכל מוכרן בב"ד ב"מ לח.. —  ויותר על כדי: המתמד ונתן מים במדה וכו' מוצא יתר על כדי מדתו מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון מעשר' ה ב. אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן מפני תקון העולם גיט' ד ו. — ובכדי במשמעת °קרוב ל: החקירות אשר מצאתי לחכמים הקדמונים מפורשות אשר היו לפני בכדי מאתים שנה ויותר ס' העיבור ג א. — וכְדֵי במשמ' לְמַעַן: למה אמרו חכמים (זמן ק"ש בעברית) עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה ברכ' א א. כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו שבת יח ב. וחכמים אומרים (אלפים אמה) מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות ערוב' ד ח. אם אמרו יתומים אנחנו מעלין על נכסי אבינו יתר דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן כתוב' י ב. מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפןוץ הנמיה המזחילה ד' אמות כדי שיהא זוקף את הסולם ב"ב ב ה. היה מביא את מנחתה (של סוטה) בתוך כפיפה מצרית ונותנה על ידיה כדי ליגעה סוט' ב א. עשה רצונו (של אלהים) כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך אבות ב ד. סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה סנה' ד ג. הצנועים מוציאין בידם מעות ודברים הנאכלים ונותנין דבר מועט כדי שיאכלנו עד שלא יגיע לעיר תוספתא פאה ב יח. כדי לחוס על נכסיהן של ישראל ירוש' פסח' א ח. ולמה באחד באדר כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן שם שקל' א א. — ובכנ': והמלאכה היתה דַיָּם  לכל המלאכה לעשות אתה והותר שמות לו ז. אם בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם גנבים בלילה השחיתו דַיָּם ירמ' מט ט. אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה הלא יגנבו דַיָּם עובד' א ה. — דַּיֶּךָ: דבש מצאת אכול דַּיֶּךָ פן תשבענו והקאתו משלי כה יו. — ושאר הכנוים: אילמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים דיי ב"מ סא:. אם למדת מרב אחד אל תאמר דיי אלא לך אצל חכם ולמוד תורה אדר"נ ג. עמד רשב"י ונשקו על ראשו אמר לו אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי פסיק' דר"כ א. בשעה שברא הקב"ה את העולם אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימי בראשית אמר לפניו רבש"ע דיי שאעמוד בתוך שלי תנחומ' חקת א. שבא ראובן ועירער אמר דיי שקדמני יהודה למסעות אקריב אני לתולדות ספרי נשא נב. למלך שגזר על בנו שלא יכנס עמו לפלטרין שלו נכנס פתח ראשון ושתקו לו בשני ושתקו לו בשלישי ונזפו אמר לו דייך עד כאן מכי' בשלח, מס' דעמלק ב. אפילו שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני דיו יבמ' יו ה. דיו לבוא מן הדין להיות כנדון ב"ק ב ה. הבדדין והבוצרים כיון שהכניסן לרשות המערה דיו טהר' י ג. שכן אדם ישן קימעא ודיו ירוש' סוכ' ב נג.. בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים מע"ש לע"ש תענ' כד:. דיו לאבל שיעמוד באבלו סנה' צז:. דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לארכו ערוב' א ג. דיה להודאה שתכפר על הביאה מכי' בשלח ה. שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן נדה א א. אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דַּיֵּנוּ  הגדה של פסח. — ולא די...אלא: לא דייך שהחמרתה עליה שאם נולדה ביו"ט לא תאכל וכו' אלא שאת מבקש להחמיר ירוש' ביצה א ב ס ב. אמר לו הקב"ה (לנבוכדנצר) רשע לא דייך שאמרת השמים אעלה וכו' אלא שאמרת אעלה על במתי עב מלמעלה תנחומ' צו ג. אמר לו הקב"ה להושע בניך חטאו והיה לו לומר בניך הם בני חנוניך הם וכו' לא דיו שלא אמר כך אלא אמר לפניו רבש"ע כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת פסח' פז.. לא דיין לרשעים שאינן חרדין ועצבין מיום המיתה אלא שלבם בריא להן כאולם שבת לא:. שהיו (אחאב וצדקיהו) חוטאים בירושלם ולא דיים אלא משגלו לבבל היו מוסיפים חטא תנחומא ויקר' י. לא דיכם שנטלו שלנו מתחת ידיכם מד"ר שה"ש, שניך כעדר. — כְּדֵי, כְּדַאי, עי' כְּדֵי. — *כְּדֵי כֵן, כמו בה במדה: יש עמל ויגע ורץ וכדיכן הוא מתאחר ב"ס גני' יא יא. קרב נדיב היה רחוק וכדיכן יגישך שם יג ט. — בּדֵי, כמו כְּדֵי, במשמ' למען: אריה טרף בְּדֵי גרתיו ומחנק ללבאתיו נחום ב יג. — וכמו לָ: כה אמר יי' צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בְּדֵי-ריק ולאמים בְּדֵי-אש ויעפו ירמ' נא נח. וייגעו עמים בְּדֵי-אש ולאמים בְּדֵי-ריק יעפו חבק' ב יג. — ובמשמ' ברוב: ברעש ורגז יגמא (הסוס) ארץ ולא יאמין כי קול שופר בְּדֵי שופר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה איוב לט כד-כה. — מִדֵּי, א) יתר מן המדה הנצרכה: מרבים העם להביא מִדֵּי העבדה למלאכה אשר צוה יי' לעשת אתה שמות לו ה. — ב) מִדֵּי שנה בשנה, מִדֵּי חדש בחדשו, מִדֵּי שבת בשבתו, ר"ל בכל שנה, בכל חדש, בכל שבת, בלי יוצא מן הכלל: והלך (שמואל) מִדֵּי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקומות האלה ש"א ז יו. ועלו מִדֵּי שנה בשנה להשתחות למלך יי' צבאות ולחג את חג הסכות זכר' יד יו. צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אלהיכם מִדֵּי שנה בשנה דהי"ב כד ה. והיה מִדֵּי חדש בחדשו וּמִדֵּי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר יי' ישע' סו כג. — ועם פעל אחריו, במקור, בעבר ובעתיד, במשמ' בכל פעם שנעשה הפעל ההוא: וכן יעשה שנה בשנה מִדֵּי עלתה בבית יי' כן תכעסנה ש"א א ז. ויצאו שרי פלשתים ויהי מִדֵּי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול וייקר שמו מאד שם יח ל. ויהי מִדֵּי בא המלך אל בית יי' ישאום הרצים והשיבום אל תא הרצים מ"א יד כח. ויהי מִדֵּי עברו יסר שמה לאכל לחם מ"ב ד ח. שוט שוטף כי יעבר והייתם לו למרמס מִדֵּי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבר ישע' כח יח-יט. כי מִדֵּי אדבר אזעק חמס ירמ' כ ח. הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מִדֵּי דברי בו זכר אזכרנו שם לא יט במקור נדפס 'לא כ'. ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה כי מִדֵּי דבריך בו תתנודד שם מח כז. — *מִדַּי, *יותר מדי, מדאי, יותר מהמדה הראויה: שלא להתאבל כל עקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזרה על הציבור אלא א"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בה ב"ב ס:. למלך שעשה סעודה והיה קורא בכל יום אומניות אומניות והיה לו אוהב אחד שהיה אוהבו יותר מדאי ולא קרא אותו עמהם תנחומא בהעלותך ג. — מַדַּי, לְמַדַּי, עי' ערך מַדַּי.