דַּיִשׁ

ש"ז, —  א) הזמן שדשים בו התבואה בגרן, Dreschzeit; temp de battage; threshing time:  והשיג לכם דַּיִשׁ את בציר ובציר ישיג את זרע (ויקר' כו ה).  —  ב) עצם הפעולה לדוש את התבואה בגרן:  לא תחסם שור בְּדִישׁוֹ  (דבר' כה ד).  כל מעשיהן של ישראל משונין מאה"ע בחרישתן בזריעתן בנטיעתן בקצירתן בעמירן בדישן בגרניהן  (מד"ר שה"ש, חכו).  — ובהשאלה, *פעימה ונגיעה בכח בקרקע:  מקל שעשה בראשו מסמר להיות תופס בו ממקום הדייש (תוספתא כל' ב"מ ד ג), ר"ל מהקצה שהוא דש בו בהמקל, שהוא נוגע בו ופועם בו בהקרקע. מרכוף של זמר טהור שלא נעשה לשמש עם הקרקע עשה בראשו מסמר להיות תופס בו ממקום הדייש טהור (שם ה י), ר"ל הקצה שנוגע בו בקרקע כשהוא מעמידו.  — ג) *התבואה הנדושה:  מה דייש מיוחד שגדולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע בשעת גמר מלאכתו (ספרי תצא רפז).  בדייש שהוא מותר לך, בדייש שהוא אסור לך (ירוש' תרומ' ט מו ג).  דישו שלך ולא דישו של הקדש (מעי' יג.).  בעולם הזה משולים (ישראל) בעפר מה עפר דייש עשוי לכל באי עולם כך ישראל עשויים דייש לכל באי עולם (פסיק' רבתי יא).  —  ומ"ר °דְּיָשִׁים, ואמר המשורר:  וימוטו וינוסו קלעים, וינועו ויזועו קרשים,ויד רוח מצחקת במים כנשאי העמרים בַּדְּיָשִׁים, ופעם תעשה מהם גרנות ופעם תעשה מהם גדישים (ר"י הלוי, התרדף).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים