*, ש"ז, — שבירה שלמה וגמורה, ובהשאלה במוסריות, דכדוך הנפש, בפרט לפני המות: תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש (הרשעים) מתקבלין (ירוש' חגי' ב עז ז).  ויש רשעים גמורים מהרהרים תשובה בלבם עם דכדוכה של נפש לא נגלו תעלומות לבם בלתי לד' לבדו (אמר' טהור' לרמ"ע מפאנו, חקור דין ג טז).  שהקב"ה מורידו שאול ויעל עמו נשמת רשע של ישראל שהיה מצפצף תשובה עם דמדומי מיתה דהיינו בדכדוכה של נפש (עמה"מ קיו.).  וגם יצוה עניניו שלא יהא נשאר חייב הוא וכן להפך ולא כמו שעושים המוניים שממתינים בדברים ההם עד דכדוכה של נפש שאז החולה בלי דעת ואינו מהרהר בתשובה גמורה (דרך ישרה, הצדקה).  — ובכלל °צער נפשי: אחר שפררו ופצפצו ויסובו עליו רביו בשחין רע גם מחדש בכל יום תמיד דכדוך שמרגיש כאלו גבור רץ בחמת כחו על גופו (ר"מ אלשיך, איוב טז יד).  — °דכדוך של מות, שבירה וכתיתה שגורם מות: כי הלא הוא דכא את החמר עד דכדוכה של מות וצוה ואמר אך את נפשו שמור (ר"מ אלשיך, איוב ט לה).