פ"ע, עבר דָּכִיתִי, עת' יִדְכֶּה, — ישפל, יכָּנע: יארב (הרשע) במסתר כאריה בסכה יארב לחטוף עני יחטף עני במשכו ברשתו ודכה1 ישח ונפל בעצומיו חלכאים (תהל' י ט-י). — ופעול °דָּכוּי, דְּכוּיָה: נפלה עודנה בצול דְּכוּיָה, עיני הכתה לחזון בן ברכיה (קינ' לת"ב, שבת סורו).
— פִע', דִּכָּה, — כמו דִּכֵּא: תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עצמות דִּכִּיתָ (תהל' נא י). כי דִכִּיתָנוּ במקום תנים ותכס עלינו בצלמות (שם מד כ). — ואמר הפיטן: כי זנחנו דת צוית, ונשובה בלבב דִּכִּיתָ, ונתענה ולא ענית, למה צמנו ולא ראית (רמב"ע, תחנה ליוה"כ, סדור רומני). — °דִּכָּה א"ע: כן דרך האורב שמדכה ומשפיל ומקטין עצמו כדי שלא יהא ניכר (רש"י תהל' י י).
— נִפע', נִדְכֶּה, — נשבר, שדכאו אותו: נפוגותי וְנִדְכֵּיתִי2 עד מאד שאגתי מנהמת לבי (תהל' לח ט). זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר וְנִדְכֶּה אלהים לא תבזה (שם נא יט).
— פֻע', °דֻּכָּה, מְדֻכֶּה, מְדֻכָּה, מדוכה: הולכים ומדוכים בתחלואים ושוב במקור נדפס "ושם" מתים (מיוחס לרש"י, דהי"ב כב י).
1 כך הכתיב, והקרי יִדְכֶּה. והנה לפי הכתיב צריך לקרא אולי ודָכָה, והוא כמו דַּכָּא, והפעל ישח הוא יוצא, ר"ל שהוא ישח את הדכא, ועי' שחח. אך לפי הקרי יִדְכֶּה פרשו רוב המפרשים שהכונה היא שהרשע מראה את עצמו כמו נדכה ושח.
2 בקצת ספרים נדכאתי, ובקצתם נדכתי.