, פ"י, — כתש ושבר לשברים דקים, zermalmen; écraser; to crush, ובהשאלה במשמעה הרוחנית והמוסרית, עִנָּה אותו והצר לו, הכניעו והשפילו וכדומה: יי' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם מלכם תְּדַכְּאוּ עמי ופני עניים תטחנו נאם אדני יי' צבאות (ישע' ג יד=יה).  אל תגזל דל כי דל הוא ואל תְּדַכֵּא עני בשער (משלי כב כב).  ישפט עניי עם יושיע לבני אביון וִידַכֵּא עושק (תהל' עב ד).  עמך יי' יְדַכְּאוּ ונחלתך יענו (שם צד ה).  לְדַכֵּא תחת רגליו כל אסירי ארץ (איכ' ג לד).  כי רדף אויב נפשי דִּכָּא לארץ חיתי (תהל' קמג ג).  אתה דִכִּאתָ1 כחלל רהב בזרוע עזך פזרת אויביך (שם פט יא).  — ובכנ': ויי' חפץ דַּכְּאוֹ2 החלי (ישע' נג י).  ויאל אלוה וִידַכְּאֵנִי יתר ידו ויבצעני (איוב ו ט).  עד אנה תוגיון נפשי וּתְדַכְּאוּנַנִּי3 במלים (שם יט ב).  אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם יְדכּאוּם4 לפני עש (שם ד יט).  ואני מדכאן (מד"ר תהל' צג ג).  וידכאו ישראל (שם).

— נִפע', נִדְכָּא, נִדְכָּאִים, עי' ערך נִדְכָּא.

— פֻע', דֻּכָּא, דֻּכְּאוּ, — שדכאו אותו, במשמעה העקרית של שבירה: והיו שתתיה5 מְדֻכָּאִים (ישע' יט י).  — ובהשאלה במוסריות: לא דֻכְּאוּ עד היום הזה ולא יראו ולא הלכו בתורתי (ירמ' מד י).  אלמנות שלחת ריקם וזרעות יתמים יְדֻכָּא6 (איוב כב ט).  והוא מחלל מפשעינו מְדֻכָּא מעונותינו (ישע' נג ה).

— הִתפ', הִדַּכֵּא במקום הִתְדַכֵּא: ירחקו בניו מישע וְיִדַּכְּאוּ7 בשער ואין מציל (איוב ה ד).  לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וְיִדַּכְּאוּ8 (שם לד כה). — ועבר °נִדַּכְּאוּ: שנפצעו (במקור, בטעות "שנצפעו" - הערת פב"י)  או נדכאו9 ביצים שלו (רש"י דבר' כג ב).  — ובהשאלה, °מתדכא, מצטער: מי שהוא חשוך בנים ורואה שאבי הבנים משתמר הם מתדכאים ולבבות יכאבו (פלא יועץ, עין הרע).  והם מתדכאים הרבה שאין יכולים להגיד צערם ולהראות ערכם (שם גר).

— הִפע', °הִדְכִּיא, — כמו דִּכֵּא: השיבנו שישי שמע לגוי צאני, שבתם רמוס חצרי לְהַדְכִּיאֵני, שפתי משוררי דביר דממו להדאיבני (קינ' לת"ב, שבת סורו).