ש"ז, מ"ר דִַּלִּים, לנק' דַּלָּה, דַּלּוֹת, — א) דל בגופו, חלש, כחוש ורזה, kränklich, mager; maladif, maigre; weak, lean: ויאמר לו (יונדב לאמנון)  מדוע אתה ככה דַּל בן המלך בבקר בבקר הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את תמר אחות אבשלם אחי אני אהב (ש"ב יג ד). אשרי משכיל אל דָּל ביום רעה ימלטהו יי' וכו' יי' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו (תהל' מא ב-ד).  והנה מן היאר עלות שבע פרות בריאות בשר וכו' והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהם דַּלּוֹת ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע (בראש' מא יח-יט).  — ב) עני, שאין לו די צרכיו, arm; pauvre; poor: ואם דַּל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו (ויקר' יד כא).  העשיר לא ירבה וְהַדַּל לא ימעיט ממחצית השקל (שמות ל יה).  לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דַּל ואם עשיר (רות ג י).  טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לַדָּל (משלי כב ט).  יש דל נכבד בגלל שכלו (ב"ס גני' י ל).  ארבעה אין הדעת סובלתן אלו הן דל גאה ועשיר מכחש וכו' (פסח' קיג:).  — ולנק' *דַּלָּה: אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אעפ"י שדלה אני במצות לך אני (שם קיח:).  —  ומצוי בצרוף עם אֶבְיוֹן: כי היית מעוז לַדָּל מעוז לאביון בצר לו (ישע' כה ד).  יחס על דַּל ואביון (תהל' עב יג).  פלטו דַל ואביון מיד רשעים הצילו (שם פב ד). עשק דל חרף עשהו ומכבדו חנן אביון (משלי יד לא).  — ומ"ר: השאפים על עפר ארץ בראש דַּלִּים ודרך ענוים יטו (עמוס ב ז).  שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שמרון העשקות דַּלִּים הרצצות אביונים (שם ד א).  לקנות בכסף דַּלִּים ואביון בעבור נעלים שם ח ו. להטות מדין דַּלִּים ולגזל משפט עניי עמי (ישע' י ב).  — ובכלל מי שהוא בצרה, המעמד של שפלות ועֹני: יען בושסכם על דָּל ומשאת בר תקחו ממנו (עמו' ה יא).  ולא נכר שוע לפני דָל (איוב לד יט).  ארי נהם ודב שוקק מושל רשע על עם דָּל (משלי כח יה).  חכם בעיניו איש עשיר וְדַל מבין יחקרנו (שם יא).  מלך שופט באמת דַּלִּים כסאו לעד יכון (שם כט יד).  — ומעט הכמות וקל החשיבות: בי אדני במה אושיע את ישראל הנה אלפי הַדַּל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי (שופט' ו יה).  — ודלים בדעת: ואני אמרתי אך דַּלִּים הם נואלו כי לא ידעו דרך יי' משפט אלהיהם אלכה לי אל הגדלים ואדברה אותם כי המה ידעו דרך יי' (ירמ' ה ד-ה).  ואמר הפיטן: ואביתה תהלה מגלומי גוש מגרי גיא מדלולי פועל מִדַּלֵּי מעש (מוס' יוה"כ, אשר אימתך).  וכעלות שופר מִדַּלֵּי צדקה (סלוק א ר"ח).  — ואמר הפַיָּט: לך עינם מיחלת, כְּדַל שוקד על דלת, ולך עז רם וממשלת (סמא"צ, פזמ' לסכות, שמע).  — *ובהשאלה לשדה, כרם: כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה ונטועות כהלכתן ה"ז נקרא כרם דל (כלא' ה א).  ואיזהו כרם דל א"ר דל בגפנים ועשיר בעבודות (ירוש' שם ה כט ד).