דָּכְיָה
°, ש"נ, מ"ר דָּכְיוֹת, — כמו דֳּכִי משמעה א: טהר זכיות, ושאג קול בכיות, טבע צול דָכְיות, יפן ובם ימלך (ר"א קליר, מוסף א ר"ה, אנסיכה). מבשר עם זכיות, עצורים להעלות מצול דָּכְיות, פדוים חוה במשכיות (מוסף שבת פ' החדש). והרקיע והבקיע פלג מיות להשברה, ומחציתם בְּדָכְיָתָם יאדרו שם בתפארה (יוצר הפסקה ב, שמך לעד).