°, ש"ז, — שה"פ מן ב. דלדל, ירידה גופנית, חמרית או מוסרית בבריאות, במנין, או בדעת ומדות. Verarmung, Verfall; appauvrissement, décadence; impoverishment, decay: מפני שארבעה חכמים שהזכרנו כרתו חק הישיבות עד שבאו הישיבות לידי דלדול (ספר הקבלה להראב"ד). אחי, הטוב כי אלחמה דלים רשים ומה עללתי בדלדולם (ר' אבר' זמירו, בספ' עמר השבח'). אתם רואים עניי ודלדולי ואין לי מלאכה אחרת זולתי עבודת הגן (ביה"מ ילינק ה, מעשיות).