דָּמַךְ
* 1, פ"ע, עת' יִדְמָךְ, — כמו שָׁכַב, יָשַׁן, schlafen; coucher; sleep: עם מנגינת אל תדמוך פן ישרפך בפיפיתם (ב"ס גני' ט ד, הוספה).
— נִפ', *נִדְמַךְ: יכלה עוז גויתך ויזוב דמך, ותשאר בתוך הקבר כאבן נדמך (עזרא הבבלי, הקד' תוכח' מוס').
1 בארמ' דְמַךְ, מצוי מאד בתרגומים ותלמוד ומדרשים במשמ' שכיבה ושנה וכמו"כ במשמ' מיתה. — ואולי הוא הוא השרש שכב העברי בחלוף ובסרוס האותיות ד=ש, מ=ב, וכבר העירותי על חלוף ד=ש בלשונות השמיות.