דָּפַק, פ"י, עת' יִדְפֹּק, —  א) קצת דומה לדחץ, דָפַק את הבעיר, האיץ בהבהמה ללכת מהרה, heftig, antreiben; pousser la bête; to drive hard:  אדני ידע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן בראש' לג יג. — והַרכָּב את הסוסים למען ירוצו מהרה, ואמר המשורר: במחשבה זאת את נפשי שעשעתי, עת לכתי בשדה בדד לשוח, חיש קול שוט קול רעש אופן שמעתי, וארא רכב אש יורד ברוח, וברכב ארבעה סוסי להב, וכרוב נער קטן נוהג במו, ובכוכב שבט יִדְפְּקֵם ימחץ, רהב ובמושכות הקשת יטה אותמו יל"ג , בירח לילה. —  ובהשאלה: ואתה נבוך כבר דפקתך הבהלה ונפשך החשובה תבקש ממך למצא דברי חפץ ר"ש ב"ת, פתי' מו"נ. — ופעוּל: שימה בנאד, דמעת עשוקים, בנפש ובמאד, בשמך דבוקים, שחו עד מאד, ותמיד דפוקים, ממחוז חפצם, שבה רבצם קונט' הפיוט' קב . —  ב) דָּפַק על הדלת, הקיש בהדלת בגוף קשה להשמיע קול למען יפתחוה, Klopfen (an die Thüre); Frapper (à la porte); knock (at the door):  אני ישנה ולבי ער קול דודי דופֵק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה שה"ש ה ב. —  ואמר הפיטן: קומי דָפְקִי שעי אל דמי, ותני כאוב מארץ קולך והומי קינ' לת"ב, איכה תפארתי. — °והשתמשו בפעל זה בפרט לתנועת הדם בעֹרקי גוף בע"ח, pulsieren; battre (le pouls); pulsate :  העורקים הדופקים והבלתי דופקים בכל הגוף מתחברים באברים אשר יתחבר בהם והם שוקעות בהם פרקי משה א. העורקים הדופקים וכו' הדם והרוח ירוץ בהם אלא שמה שיש בעורקים הדופקים מן הדם הוא מעט שם. עורקים דופקים ובלתי דופקים רשב"צ דוראן, מג"א ח"י, ד. יש מהם עצבים ומהם עורקים וגידין דופקין וגידין שאינן דופקין מיוח' לראב"ד, יציר' א א. לעיין יפה בכל הגידין והוורידין והעורקים דופקים ובלתי דופקים עצבים ועצלים שאיל' יעבץ מא. כי מרוב הקדחת גידיו הדופקים לא היו שוכבים גם בלילה אעפ"י שדפיקת הישן אינה חזקה כדפיקת הער אוהב משפט, באור לאיוב ל יז.

— הִתפ', הִתְדַּפֵּק, מִתְדַּפְּקִים, הִתְדַּפְּקוּ על הדלת, נדחקו ודפקו על הדלת שיפתחו להם: המה מיטיבים את לבם והנה אנשי העיר אנשי בליעל נסבו את הבית מִתְדַּפְּקִים על הדלת ויאמרו אל האיש בעל הבית הזקן לאמר הוצא את האיש אשר בא אל ביתך ונדענו שופט' יט כב. — ובהשאלה, °התקרב קרבה דחוקה מאד: כל מלה שאינה ראויה לשר עושין לה משרת להחזיקה מעט ולא יתדפקו המלות זו על זו הורית הקורא 75. כבר אמרנו שהמשרתים הם טפילה לשרים והם מחזקים המלות שלא יתדפקו המלות זו לזו עד מקום השר בלבד שם 83.

— נִפע', °נִדְפַק: והקול הוא דפיקת אויר מתנועת הגשמים אשר יצא מהם מ' אלדבי, ש"א ד א.

— פִע', °דִּפֵּק. מְדַפֵּק, — כמו הקל, ביחוד בדפיקת הדם בעֹרקים: אדם קדוח בקדחת תמשש את גיד זרועו והוא מדפק קטנות ודקות ורפות אסף הרופא 132.

— הִפע', °הִדְפִּיק, — כמו הקל, הדפיק על, הקיש והשמיע קול: לאוהבו של מלך שהדפיק על פתחו יצא המלך לידע מה הוא מבקש האשכל, תפלה וק"ש ט. והיו (היהודים) מדפיקים על מגניהם נכח הרומיים ללעג וקלס עליהם יוסיפון פב.